סה וַיַּ֣עַשׂ שְׁלֹמֹ֣ה בָֽעֵת־הַהִ֣יא ׀ אֶת־הֶחָ֡ג וְכָל־יִשְׂרָאֵ֣ל עִמּוֹ֩ קָהָ֨ל גָּד֜וֹל מִלְּב֥וֹא חֲמָ֣ת ׀ עַד־נַ֣חַל מִצְרַ֗יִם לִפְנֵי֙ ה֣' אֱלֹהֵ֔ינוּ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים וְשִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֖ר יֽוֹם׃ סו בַּיּ֤וֹם הַשְּׁמִינִי֙ שִׁלַּ֣ח אֶת־הָעָ֔ם וַֽיְבָרְכ֖וּ אֶת־הַמֶּ֑לֶךְ וַיֵּֽלְכ֣וּ לְאָֽהֳלֵיהֶ֗ם שְׂמֵחִים֙ וְט֣וֹבֵי לֵ֔ב עַ֣ל כָּל־הַטּוֹבָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה ה֙' לְדָוִ֣ד עַבְדּ֔וֹ וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(סה) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג של חנוכת בית המקדש, וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, קָהָל גָּדוֹל, ונאספו כולם מִלְּבוֹא חֲמָת – מהמקום שמגיעים דרכו אל העיר חמת, וזהו בגבול הצפון, עַד נַחַל מִצְרַיִם, שהוא בגבול הדרום, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ, שִׁבְעַת יָמִים. וְשִׁבְעַת יָמִים – ומיד אחר כך היה חג הסוכות, וחגגו גם אותו שבעה ימים, ונמצא שהיו ימי חנוכת הבית וימי חג הסוכות יחד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם רצופים.
(סו) בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, והיינו בשמיני עצרת, שִׁלַּח המלך שלמה אֶת הָעָם, וַיְבָרְכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ, ואמנם לא היו יכולים לצאת מיד במוצאי שמיני עצרת, אלא רק למחרת, ביום כ"ג בתשרי, היו יכולים לצאת, וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב, עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְדָוִד עַבְדּוֹ, שקיים את הבטחתו אליו ששלמה בנו ימלוך אחריו ויבנה את בית המקדש, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ, ששרתה השכינה על בית המקדש.
[בגמרא (מועד קטן ט.) דרשו חכמים את הפסוק כך: 'על כל הטובה', שיצאה בת קול ואמרה לכולם שהם מזומנים לחיי העולם הבא. 'אשר עשה ה' לדוד עבדו', שנמחל לו עוון בת שבע, והתפרסם הדבר על ידי שלא נפתחו שערי בית המקדש עד שאמר שלמה 'ה' אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך', ומיד ידעו כל ישראל שנמחל עוונו של דוד. 'ולישראל עמו', שחששו שמא יהיה להם עוון בכך שאכלו ביום הכפורים של אותה שנה, בחנוכת בית המקדש, ונאמר להם שנמחל להם מה שאכלו ושתו ביום הכפורים].
