טו וְזֶ֨ה דְבַר־הַמַּ֜ס אֲשֶֽׁר־הֶעֱלָ֣ה ׀ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה לִבְנוֹת֩ אֶת־בֵּ֨ית ה֤' וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ וְאֶת־הַמִּלּ֔וֹא וְאֵ֖ת חוֹמַ֣ת יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְאֶת־חָצֹ֥ר וְאֶת־מְגִדּ֖וֹ וְאֶת־גָּֽזֶר׃ טז פַּרְעֹ֨ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֜יִם עָלָ֗ה וַיִּלְכֹּ֤ד אֶת־גֶּ֨זֶר֙ וַיִּשְׂרְפָ֣הּ בָּאֵ֔שׁ וְאֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֛י הַיֹּשֵׁ֥ב בָּעִ֖יר הָרָ֑ג וַֽיִּתְּנָהּ֙ שִׁלֻּחִ֔ים לְבִתּ֖וֹ אֵ֥שֶׁת שְׁלֹמֹֽה׃ יז וַיִּ֤בֶן שְׁלֹמֹה֙ אֶת־גָּ֔זֶר וְאֶת־בֵּ֥ית חֹרֹ֖ן תַּחְתּֽוֹן׃ יח וְאֶֽת־בַּעֲלָ֛ת וְאֶת־תַּדְמֹ֥ר בַּמִּדְבָּ֖ר בָּאָֽרֶץ׃ יט וְאֵ֨ת כָּל־עָרֵ֤י הַֽמִּסְכְּנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר הָי֣וּ לִשְׁלֹמֹ֔ה וְאֵת֙ עָרֵ֣י הָרֶ֔כֶב וְאֵ֖ת עָרֵ֣י הַפָּֽרָשִׁ֑ים וְאֵ֣ת ׀ חֵ֣שֶׁק שְׁלֹמֹ֗ה אֲשֶׁ֤ר חָשַׁק֙ לִבְנ֤וֹת בִּירֽוּשָׁלִַ֨ם֙ וּבַלְּבָנ֔וֹן וּבְכֹ֖ל אֶ֥רֶץ מֶמְשַׁלְתּֽוֹ׃ כ כָּל־הָ֠עָם הַנּוֹתָ֨ר מִן־הָֽאֱמֹרִ֜י הַֽחִתִּ֤י הַפְּרִזִּי֙ הַֽחִוִּ֣י וְהַיְבוּסִ֔י אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־מִבְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הֵֽמָּה׃ כא בְּנֵיהֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר נֹֽתְר֤וּ אַֽחֲרֵיהֶם֙ בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יָכְל֛וּ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְהַֽחֲרִימָ֑ם וַיַּֽעֲלֵ֤ם שְׁלֹמֹה֙ לְמַס־עֹבֵ֔ד עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ כב וּמִבְּנֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל לֹֽא־נָתַ֥ן שְׁלֹמֹ֖ה עָ֑בֶד כִּי־הֵ֞ם אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וַֽעֲבָדָיו֙ וְשָׂרָ֣יו וְשָֽׁלִישָׁ֔יו וְשָׂרֵ֥י רִכְבּ֖וֹ וּפָֽרָשָֽׁיו׃
֍ ֍ ֍
(טו) וְזֶה דְבַר הַמַּס – וזו הסיבה והטעם למס אֲשֶׁר הֶעֱלָה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, היה זה כדי לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה', וְאֶת בֵּיתוֹ, וְאֶת הַמִּלּוֹא – מקום שהיה מוקף בחומה נמוכה וממולא בעפר, ובנאו שלמה, וְאֵת חוֹמַת יְרוּשָׁלִָם, וְאֶת חָצֹר, וְאֶת מְגִדּוֹ, וְאֶת גָּזֶר.
(טז) וקודם שיובאו שאר המקומות שבנה שלמה, מבאר הכתוב מדוע הוצרך שלמה לבנות את גזר, והרי היתה מיושבת בכנעניים, היה זה כיון שפַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עָלָה, וַיִּלְכֹּד אֶת גֶּזֶר, וַיִּשְׂרְפָהּ בָּאֵשׁ, וְאֶת הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הָרָג, וַיִּתְּנָהּ שִׁלֻּחִים – ונתן את העיר גזר כנדוניה לְבִתּוֹ, אֵשֶׁת שְׁלֹמֹה.
(יז) ומחמת שהיתה העיר חריבה, וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת גָּזֶר. עתה ממשיך הכתוב למנות את המקומות שבנה שלמה המלך, ולכן הוצרך להטיל מס על ישראל, וְאֶת בֵּית חֹרֹן תַּחְתּוֹן.
(יח) וְאֶת בַּעֲלָת, וְאֶת תַּדְמֹר שהיא עיר הנמצאת בַּמִּדְבָּר, בָּאָרֶץ – בתוך גבולות ארץ ישראל.
(יט) וְאֵת כָּל עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת – ערי האוצרות אֲשֶׁר הָיוּ לִשְׁלֹמֹה, וְאֵת עָרֵי הָרֶכֶב – ערים המיוחדות להניח בהם את המרכבות, וְאֵת עָרֵי הַפָּרָשִׁים, וְאֵת חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָשַׁק לִבְנוֹת בִּירוּשָׁלִַם וּבַלְּבָנוֹן וּבְכֹל אֶרֶץ מֶמְשַׁלְתּוֹ.
(כ) כָּל הָעָם הַנּוֹתָר מִן הָאֱמֹרִי, הַחִתִּי, הַפְּרִזִּי, הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה.
(כא) בְּנֵיהֶם אֲשֶׁר נֹתְרוּ אַחֲרֵיהֶם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַחֲרִימָם, וַיַּעֲלֵם שְׁלֹמֹה לְמַס עֹבֵד עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
(כב) וּמִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא נָתַן שְׁלֹמֹה עָבֶד, כִּי הֵם – בני ישראל, היו אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וַעֲבָדָיו, וְשָׂרָיו, וְשָׁלִישָׁיו, וְשָׂרֵי רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו, ולא השתמש שלמה בבני ישראל לעבודת עבדים.
