יז וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַיֹּֽשְׁבִ֖ים בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ עֲלֵיהֶ֖ם רְחַבְעָֽם׃ יח וַיִּשְׁלַ֞ח הַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם אֶת־אֲדֹרָם֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמַּ֔ס וַיִּרְגְּמ֨וּ כָל־יִשְׂרָאֵ֥ל בּ֛וֹ אֶ֖בֶן וַיָּמֹ֑ת וְהַמֶּ֣לֶךְ רְחַבְעָ֗ם הִתְאַמֵּץ֙ לַֽעֲל֣וֹת בַּמֶּרְכָּבָ֔ה לָנ֖וּס יְרֽוּשָׁלִָֽם׃ יט וַיִּפְשְׁע֤וּ יִשְׂרָאֵל֙ בְּבֵ֣ית דָּוִ֔ד עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ כ וַיְהִ֞י כִּשְׁמֹ֤עַ כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי־שָׁ֣ב יָֽרָבְעָ֔ם וַֽיִּשְׁלְח֗וּ וַיִּקְרְא֤וּ אֹתוֹ֙ אֶל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּמְלִ֥יכוּ אֹת֖וֹ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א הָיָה֙ אַֽחֲרֵ֣י בֵית־דָּוִ֔ד זֽוּלָתִ֥י שֵֽׁבֶט־יְהוּדָ֖ה לְבַדּֽוֹ׃ כא וַיָּבֹ֣א רְחַבְעָם֮ יְרֽוּשָׁלִַם֒ וַיַּקְהֵל֩ אֶת־כָּל־בֵּ֨ית יְהוּדָ֜ה וְאֶת־שֵׁ֣בֶט בִּנְיָמִ֗ן מֵאָ֨ה וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֛לֶף בָּח֖וּר עֹשֵׂ֣ה מִלְחָמָ֑ה לְהִלָּחֵם֙ עִם־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל לְהָשִׁיב֙ אֶת־הַמְּלוּכָ֔ה לִרְחַבְעָ֖ם בֶּן־שְׁלֹמֹֽה׃ כב וַֽיְהִי֙ דְּבַ֣ר הָֽאֱלֹהִ֔ים אֶל־שְׁמַעְיָ֥ה אִישׁ־הָֽאֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר׃ כג אֱמֹ֗ר אֶל־רְחַבְעָ֤ם בֶּן־שְׁלֹמֹה֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה וְאֶל־כָּל־בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה וּבִנְיָמִ֑ין וְיֶ֥תֶר הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃ כד כֹּ֣ה אָמַ֣ר ה֡' לֹֽא־תַעֲלוּ֩ וְלֹא־תִלָּ֨חֲמ֜וּן עִם־אֲחֵיכֶ֣ם בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל שׁ֚וּבוּ אִ֣ישׁ לְבֵית֔וֹ כִּ֧י מֵֽאִתִּ֛י נִֽהְיָ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַֽיִּשְׁמְעוּ֙ אֶת־דְּבַ֣ר ה֔' וַיָּשֻׁ֥בוּ לָלֶ֖כֶת כִּדְבַ֥ר הֽ'׃
֍ ֍ ֍
(יז) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה, והם שבט יהודה ושבט בנימין, וחלק משאר השבטים שהיו יושבים במקומות אלו, וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם. ואמנם שאר ישראל עדיין לא פשעו ברחבעם להמליך עליהם מלך אחר, ועדיין היתה תקוה למלכותו של רחבעם.
(יח) אמנם רחבעם לא הניח לשאר השבטים, אלא וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת אֲדֹרָם אֲשֶׁר היה ממונה עַל הַמַּס עוד מימות שלמה אביו, ומחמת כן שנאו אותו כל ישראל, כי רצה להראות להם שימלוך עליהם ביד חזקה, ויגבה מהם את המיסים בעל כרחם, וַיִּרְגְּמוּ כָל יִשְׂרָאֵל בּוֹ אֶבֶן, וַיָּמֹת. וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ [-התחזק] לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה, לָנוּס יְרוּשָׁלִָם.
(יט) וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִד עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כי אף שבתחילה רק מיאנו במלכות רחבעם, עתה כבר מרדו בו לגמרי, וביקשו להמליך עליהם מלך אחר, שיעזור להם כנגד רחבעם.
(כ) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי שָׁב יָרָבְעָם בן נבט ממצרים, וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ אֶל הָעֵדָה, וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיָה אַחֲרֵי בֵית דָּוִד זוּלָתִי שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ, ואף שבט בנימין בכלל, כיון שהיו יושבים בירושלים עיר המלוכה של בית דוד.
(כא) וַיָּבֹא רְחַבְעָם יְרוּשָׁלִַם, וַיַּקְהֵל אֶת כָּל בֵּית יְהוּדָה וְאֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן, מֵאָה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף בָּחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה, לְהִלָּחֵם עִם בֵּית יִשְׂרָאֵל כדי לְהָשִׁיב אֶת הַמְּלוּכָה לִרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה, וחשבו שבודאי ה' יושיעם מאחר והמלוכה מובטחת לזרע דוד.
(כב) וַיְהִי דְּבַר הָאֱלֹהִים אֶל שְׁמַעְיָה אִישׁ הָאֱלֹהִים, לֵאמֹר.
(כג) אֱמֹר אֶל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה, וְאֶל כָּל בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, וְיֶתֶר הָעָם, לֵאמֹר.
(כד) כֹּה אָמַר ה', לֹא תַעֲלוּ להלחם עם ישראל בעריהם, וְלֹא תִלָּחֲמוּן עִם אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל על ידי שתזמינו אותם אליכם למלחמה, וגם אינכם צריכים לעמוד על המשמר מחשש שהם יבואו למלחמה עליכם, אלא שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ, כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה, לחלק את המלכות, וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דְּבַר ה', וַיָּשֻׁבוּ לָלֶכֶת כִּדְבַר ה'.
