לג אַחַר֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לֹא־שָׁ֥ב יָֽרָבְעָ֖ם מִדַּרְכּ֣וֹ הָֽרָעָ֑ה וַ֠יָּשָׁב וַיַּ֜עַשׂ מִקְצ֤וֹת הָעָם֙ כֹּֽהֲנֵ֣י בָמ֔וֹת הֶֽחָפֵץ֙ יְמַלֵּ֣א אֶת־יָד֔וֹ וִיהִ֖י כֹּֽהֲנֵ֥י בָמֽוֹת׃ לד וַֽיְהִי֙ בַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לְחַטַּ֖את בֵּ֣ית יָֽרָבְעָ֑ם וּלְהַכְחִיד֙ וּלְהַשְׁמִ֔יד מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃
א בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא חָלָ֖ה אֲבִיָּ֥ה בֶן־יָֽרָבְעָֽם׃ ב וַיֹּ֨אמֶר יָֽרָבְעָ֜ם לְאִשְׁתּ֗וֹ ק֤וּמִי נָא֙ וְהִשְׁתַּנִּ֔ית וְלֹ֣א יֵֽדְע֔וּ כִּי־אַ֖תְּ אֵ֣שֶׁת יָֽרָבְעָ֑ם וְהָלַ֣כְתְּ שִׁלֹ֗ה הִנֵּה־שָׁם֙ אֲחִיָּ֣ה הַנָּבִ֔יא הֽוּא־דִבֶּ֥ר עָלַ֛י לְמֶ֖לֶךְ עַל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃ ג וְלָקַ֣חַתְּ בְּ֠יָדֵךְ עֲשָׂרָ֨ה לֶ֧חֶם וְנִקֻּדִ֛ים וּבַקְבֻּ֥ק דְּבַ֖שׁ וּבָ֣את אֵלָ֑יו ה֚וּא יַגִּ֣יד לָ֔ךְ מַה־יִּֽהְיֶ֖ה לַנָּֽעַר׃ ד וַתַּ֤עַשׂ כֵּן֙ אֵ֣שֶׁת יָֽרָבְעָ֔ם וַתָּ֨קָם֙ וַתֵּ֣לֶךְ שִׁלֹ֔ה וַתָּבֹ֖א בֵּ֣ית אֲחִיָּ֑ה וַֽאֲחִיָּ֨הוּ֙ לֹֽא־יָכֹ֣ל לִרְא֔וֹת כִּ֛י קָ֥מוּ עֵינָ֖יו מִשֵּׂיבֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(לג) אַחַר הַדָּבָר הַזֶּה, ששלח לו ה' נביא מיוחד להחזירו בתשובה, ונתן לו מופת על כך, בכל זאת לֹא שָׁב יָרָבְעָם מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וַיָּשָׁב וַיַּעַשׂ מִקְצוֹת הָעָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת, ומלבד אותם כהנים שמינה המלך בעצמו, גם מקרב העם כל הֶחָפֵץ בכך, יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ וִיהִי כֹּהֲנֵי בָמוֹת, והגם ששמעו את נבואת עידו שיישרפו על המזבח כהני הבמות, לא חששו לכך.
(לד) וַיְהִי בַּדָּבָר הַזֶּה – על ידי דבר זה, שנשלחה נבואה מיוחדת לירבעם ולא חזר בתשובה, נחשב הדבר לְחַטַּאת כל בֵּית יָרָבְעָם, ולא רק לירבעם בעצמו, ויצא עליו גזר הדין וּלְהַכְחִיד וּלְהַשְׁמִיד מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
(א) עתה יסופר כיצד נגזר העונש על ירבעם על ידי אחיה השילוני עצמו שמשחו למלך, וכיצד התחיל העונש עוד בחיי ירבעם על ידי מיתת בנו. בָּעֵת הַהִיא, חָלָה אֲבִיָּה בֶן יָרָבְעָם.
(ב) וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם לְאִשְׁתּוֹ, קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית – לבשי בגדים שונים, וְלֹא יֵדְעוּ כִּי אַתְּ אֵשֶׁת יָרָבְעָם, גם כיון שהתיירא מפני העם, שיראו שירבעם בעצמו אינו מאמין בנביאי העגלים אלא בנביאי ה', וגם כדי שהנביא לא יכיר אותה, וְהָלַכְתְּ שִׁלֹה, הִנֵּה שָׁם אֲחִיָּה הַנָּבִיא, הוּא דִבֶּר עָלַי לְמֶלֶךְ עַל הָעָם הַזֶּה, וכמו שבאה אליו המלוכה על ידי נבואתו, כך יכול הוא להורידו מגדולתו על ידי שיתנבא עליו רעה [ואף שהנביא יכול לדעת ברוח הקודש מי היא, מכל מקום חשב ירבעם שהנביא לא יתבונן לדעת מי האשה הבאה לפניו, ויאמר רק אם יחיה הילד או לא, ואילו אם יידע שהיא אשת ירבעם, יתבונן להתנבא על כל משפחת ירבעם, ושמא יתנבא אליו נבואה רעה].
(ג) כיון שהיתה דרכם בבואם אל הנביא לתת לו מתנה, ומאידך לא רצה להביא מתנה גדולה שעל ידי זה יכירו שהיא אשת המלך, אמר לה וְלָקַחַתְּ בְּיָדֵךְ עֲשָׂרָה לֶחֶם, וְנִקֻּדִים – פת יבשה מתובלת בתבלינים, וּבַקְבֻּק דְּבַשׁ, שאין זו מתנה הראויה למלך, ויחשוב הנביא שהיא אשה פשוטה, וּבָאת אֵלָיו הוּא יַגִּיד לָךְ בנבואתו מַה יִּהְיֶה לַנָּעַר.
(ד) וַתַּעַשׂ כֵּן אֵשֶׁת יָרָבְעָם, וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ שִׁלֹה, וַתָּבֹא בֵּית אֲחִיָּה, וַאֲחִיָּהוּ לֹא יָכֹל לִרְאוֹת, כִּי קָמוּ עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ – מרוב זקנה פסקה ראות עיניו [כי האדם הרואה עיניו מתנועעות אנה ואנה, אבל כאשר אינו רואה אין העיניים זזות, ולכן יאמר עליו 'קמו' עיניו, שעומדות במקומן תמיד].
