י מַה־בֶּ֥צַע בְּדָמִי֮ בְּרִדְתִּ֪י אֶ֫ל שָׁ֥חַת הֲיֽוֹדְךָ֥ עָפָ֑ר הֲיַגִּ֥יד אֲמִתֶּֽךָ׃ יא שְׁמַע־יְהוָ֥ה וְחָנֵּ֑נִי יְ֝הוָ֗ה הֱֽיֵה־עֹזֵ֥ר לִֽי׃ יב הָפַ֣כְתָּ מִסְפְּדִי֮ לְמָח֪וֹל לִ֥י פִּתַּ֥חְתָּ שַׂקִּ֑י וַֽתְּאַזְּרֵ֥נִי שִׂמְחָֽה׃ יג לְמַ֤עַן ׀ יְזַמֶּרְךָ֣ כָ֭בוֹד וְלֹ֣א יִדֹּ֑ם יְהוָ֥ה אֱ֝לֹהַ֗י לְעוֹלָ֥ם אוֹדֶֽךָּ׃
֍ ֍ ֍
(י) מַה בֶּצַע בְּדָמִי – מה התועלת והרווח שיהיו בכך שאהיה דומם ושותק, ומה הרווח שיהיה בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת, אל המוות והאבדון, הֲיוֹדְךָ עָפָר, הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ, ואילו עתה כשאני חי אני מודה לך על טובותיך, ומספר את אמיתות כבודך ונפלאותיך לכל בני האדם, ודברים אלו לא יהיו לאחר מותי.
(יא) ולכן שְׁמַע יְיָ וְחָנֵּנִי, להקים אותי מחוליי, יְיָ הֱיֵה עֹזֵר לִי, שאוכל להודות לך.
(יב) וראיתי כי גם אתה שמעת את תפילתי לתכלית זו שביקשתי, כי מה שהָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי, כי כבר התאספו בני אדם סביבו להספידו כמת, וכאשר התרפא הפך המספד למחול, ומה שפִּתַּחְתָּ את שַׂקִּי, אותו לבשתי דרך עינוי לכפר על עווני, וכשמחלת על עווני כביכול הסרת את אותו שק מעלי, וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה – 'הלבשת' לי שמחה תחת השק, את כל זה עשית עבור התכלית האמורה בפסוק הבא.
(יג) לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד – כדי שהנפש שבי, המכונה 'כבוד', תוכל לזמר לכבודך, וְלֹא יִדֹּם – לא אהיה דומם ושותק על ידי המוות, וכיון שעיקר הצלתי ממוות היתה כדי שאזמר לכבודך, לכן אעשה כן, יְיָ אֱלֹהַי, לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ.
