א לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ ב בְּךָֽ־יְהוָ֣ה חָ֭סִיתִי אַל־אֵב֣וֹשָׁה לְעוֹלָ֑ם בְּצִדְקָֽתְךָ֥ פַלְּטֵֽנִי׃ ג הַטֵּ֤ה אֵלַ֨י ׀ אָזְנְךָ֮ מְהֵרָ֪ה הַצִּ֫ילֵ֥נִי הֱיֵ֤ה לִ֨י ׀ לְֽצוּר־מָ֭עוֹז לְבֵ֥ית מְצוּד֗וֹת לְהֽוֹשִׁיעֵֽנִי׃ ד כִּֽי־סַלְעִ֣י וּמְצֽוּדָתִ֣י אָ֑תָּה וּלְמַ֥עַן שִׁ֝מְךָ֗ תַּֽנְחֵ֥נִי וּֽתְנַהֲלֵֽנִי׃
֍ ֍ ֍
פרק לא
מזמור זה התחבר על המעשים המתוארים בספר שמואל א' (פרקים כ"ב-כ"ג), בזמן ששאול רדף אחרי דוד, וגד החוזה אמר לדוד בנבואה שילך לארץ יהודה. אמנם לאחר מכן הלך דוד בציווי האורים ותומים להושיע את אנשי העיר קעילה מיד פלשתים, וביקש שאול לתופסו שם. והודיע ה' לדוד על ידי האורים ותומים שאנשי קעילה לא יהיו נאמנים לו אלא יסגירוהו ביד שאול, ולכן נמלט משם למצודות שבמדבר, ואחר כך למדבר זיף, וגם שם היו שרצו להסגירו ליד שאול, עד שה' הצילו מידו.
(א) לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
(ב) בְּךָ יְיָ חָסִיתִי, כי מה שחזרתי לארץ יהודה היה על פי נבואת גד החוזה, ולכן אַל אֵבוֹשָׁה לְעוֹלָם, ואף אם איני ראוי לישועה על פי מעשי, מכל מקום בְּצִדְקָתְךָ פַלְּטֵנִי מיד אויבי.
(ג) הַטֵּה אֵלַי אָזְנְךָ לשמוע תפילתי, מְהֵרָה הַצִּילֵנִי, ואף שאני יוצא כעת מהעיר קעילה, שהיא עיר מבצר, כהוראת האורים ותומים, הֱיֵה לִי אתה לְצוּר מָעוֹז. והגם שאני יוצא מהמצודות שבמדבר אל מדבר זיף, היה לי אתה לְבֵית מְצוּדוֹת, לְהוֹשִׁיעֵנִי.
(ד) כִּי לא על המבצר והמצודה אני בוטח, אלא סַלְעִי וּמְצוּדָתִי אָתָּה גם כאשר אנדוד במדבר, וּלְמַעַן שִׁמְךָ תַּנְחֵנִי וּתְנַהֲלֵנִי – תנהיג אותי בנחת וברחמים.
