לה וְאִ֨ישׁ אֶחָ֜ד מִבְּנֵ֣י הַנְּבִיאִ֗ים אָמַ֧ר אֶל־רֵעֵ֛הוּ בִּדְבַ֥ר ה֖' הַכֵּ֣ינִי נָ֑א וַיְמָאֵ֥ן הָאִ֖ישׁ לְהַכֹּתֽוֹ׃ לו וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ יַ֚עַן אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־שָׁמַ֨עְתָּ֙ בְּק֣וֹל ה֔' הִנְּךָ֤ הוֹלֵךְ֙ מֵֽאִתִּ֔י וְהִכְּךָ֖ הָֽאַרְיֵ֑ה וַיֵּ֨לֶךְ֙ מֵֽאֶצְל֔וֹ וַיִּמְצָאֵ֥הוּ הָֽאַרְיֵ֖ה וַיַּכֵּֽהוּ׃ לז וַיִּמְצָא֙ אִ֣ישׁ אַחֵ֔ר וַיֹּ֖אמֶר הַכֵּ֣ינִי נָ֑א וַיַּכֵּ֥הוּ הָאִ֖ישׁ הַכֵּ֥ה וּפָצֹֽעַ׃ לח וַיֵּ֨לֶךְ֙ הַנָּבִ֔יא וַיַּֽעֲמֹ֥ד לַמֶּ֖לֶךְ עַל־הַדָּ֑רֶךְ וַיִּתְחַפֵּ֥שׂ בָּֽאֲפֵ֖ר עַל־עֵינָֽיו׃ לט וַיְהִ֤י הַמֶּ֨לֶךְ֙ עֹבֵ֔ר וְה֖וּא צָעַ֣ק אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֜אמֶר עַבְדְּךָ֣ ׀ יָצָ֣א בְקֶֽרֶב־הַמִּלְחָמָ֗ה וְהִנֵּֽה־אִ֨ישׁ סָ֜ר וַיָּבֵ֧א אֵלַ֣י אִ֗ישׁ וַיֹּ֨אמֶר֙ שְׁמֹר֙ אֶת־הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֔ה אִם־הִפָּקֵד֙ יִפָּקֵ֔ד וְהָֽיְתָ֤ה נַפְשְׁךָ֙ תַּ֣חַת נַפְשׁ֔וֹ א֥וֹ כִכַּר־כֶּ֖סֶף תִּשְׁקֽוֹל׃ מ וַיְהִ֣י עַבְדְּךָ֗ עֹשֵׂ֥ה הֵ֛נָּה וָהֵ֖נָּה וְה֣וּא אֵינֶ֑נּוּ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֧יו מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל כֵּ֥ן מִשְׁפָּטֶ֖ךָ אַתָּ֥ה חָרָֽצְתָּ׃ מא וַיְמַהֵ֕ר וַיָּ֨סַר֙ אֶת־הָ֣אֲפֵ֔ר מֵֽעֲלֵ֖י עֵינָ֑יו וַיַּכֵּ֤ר אֹתוֹ֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י מֵֽהַנְּבִיאִ֖ים הֽוּא׃ מב וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה֔' יַ֛עַן שִׁלַּ֥חְתָּ אֶת־אִישׁ־חֶרְמִ֖י מִיָּ֑ד וְהָֽיְתָ֤ה נַפְשְׁךָ֙ תַּ֣חַת נַפְשׁ֔וֹ וְעַמְּךָ֖ תַּ֥חַת עַמּֽוֹ׃ מג וַיֵּ֧לֶךְ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל עַל־בֵּית֖וֹ סַ֣ר וְזָעֵ֑ף וַיָּבֹ֖א שֹֽׁמְרֽוֹנָה׃
֍ ֍ ֍
(לה) כיון שציוה הנביא את אחאב בדבר ה' להרוג את בן הדד, וכל העם ידעו על כך, ואילו אחאב עבר על דברי הנביא ושלח את בן הדד לנפשו, התחייבו כולם בעונש על שלא מחו במלך, וְאִישׁ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים שהיה במלחמה אָמַר אֶל רֵעֵהוּ, בִּדְבַר ה' הַכֵּינִי נָא, והיתה הכאה זו כעונש על כך שלא מיחה ביד אחאב ששלח את בן הדד ולא הרגו. וַיְמָאֵן הָאִישׁ לְהַכֹּתוֹ.
(לו) וַיֹּאמֶר לוֹ הנביא, יַעַן אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה', הִנְּךָ הוֹלֵךְ מֵאִתִּי וְהִכְּךָ הָאַרְיֵה, וַיֵּלֶךְ מֵאֶצְלוֹ, וַיִּמְצָאֵהוּ הָאַרְיֵה, וַיַּכֵּהוּ, שהרי העובר על דברי נביא חייב מיתה בידי שמים.
(לז) וַיִּמְצָא הנביא אִישׁ אַחֵר, וַיֹּאמֶר לו, הַכֵּינִי נָא. וַיַּכֵּהוּ הָאִישׁ הַכֵּה וּפָצֹעַ.
(לח) וַיֵּלֶךְ הַנָּבִיא וַיַּעֲמֹד לַמֶּלֶךְ עַל הַדָּרֶךְ, וַיִּתְחַפֵּשׂ בָּאֲפֵר עַל עֵינָיו – שינה את מלבושו על ידי שהניח את הצעיף על עיניו, כדי שלא יכירנו המלך.
(לט) וַיְהִי הַמֶּלֶךְ עֹבֵר, וְהוּא צָעַק אֶל הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר, עַבְדְּךָ יָצָא בְקֶרֶב הַמִּלְחָמָה, וְהִנֵּה אִישׁ סָר [-ניגש אלי] וַיָּבֵא אֵלַי אִישׁ מחיילי ארם, וַיֹּאמֶר לי שְׁמֹר אֶת הָאִישׁ הַזֶּה, אִם הִפָּקֵד יִפָּקֵד וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ, אוֹ כִכַּר כֶּסֶף תִּשְׁקוֹל.
(מ) וַיְהִי עַבְדְּךָ עֹשֵׂה הֵנָּה וָהֵנָּה, וְהוּא אֵינֶנּוּ – וברח אותו שבוי שהפקידו אותי על שמירתו. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, כֵּן מִשְׁפָּטֶךָ אַתָּה חָרָצְתָּ, כי כשקיבלת את השבוי הסכמת לכך שאם יברח תענש בגופך או בממונך. [ולא היה זה סיפור בדוי, אלא כוונתו היתה לבן הדד, שנמסר לידי ישראל במלחמה, והנביא ציוה להורגו, ואחאב שלחו לנפשו].
(מא) וַיְמַהֵר הנביא, וַיָּסַר אֶת הָאֲפֵר מֵעֲלֵי עֵינָיו, וַיַּכֵּר אֹתוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵהַנְּבִיאִים הוּא.
(מב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו, כֹּה אָמַר ה', יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד – כיון ששלחת את איש מלחמתי מידך, וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ, וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ, ואמנם על ידי שהוכה הנביא ונפצע התכפרו ישראל, ונשאר העונש רק על אחאב בעצמו.
(מג) וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף, וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹנָה.
