א וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כֶּ֧רֶם הָיָ֛ה לְנָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּיִזְרְעֶ֑אל אֵ֚צֶל הֵיכַ֣ל אַחְאָ֔ב מֶ֖לֶךְ שֹֽׁמְרֽוֹן׃ ב וַיְדַבֵּ֣ר אַחְאָ֣ב אֶל־נָב֣וֹת ׀ לֵאמֹר֩ ׀ תְּנָה־לִּ֨י אֶֽת־כַּרְמְךָ֜ וִֽיהִי־לִ֣י לְגַן־יָרָ֗ק כִּ֣י ה֤וּא קָרוֹב֙ אֵ֣צֶל בֵּיתִ֔י וְאֶתְּנָ֤ה לְךָ֙ תַּחְתָּ֔יו כֶּ֖רֶם ט֣וֹב מִמֶּ֑נּוּ אִ֚ם ט֣וֹב בְּעֵינֶ֔יךָ אֶתְּנָה־לְךָ֥ כֶ֖סֶף מְחִ֥יר זֶֽה׃ ג וַיֹּ֥אמֶר נָב֖וֹת אֶל־אַחְאָ֑ב חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵֽה֔' מִתִּתִּ֛י אֶת־נַֽחֲלַ֥ת אֲבֹתַ֖י לָֽךְ׃ ד וַיָּבֹא֩ אַחְאָ֨ב אֶל־בֵּית֜וֹ סַ֣ר וְזָעֵ֗ף עַל־הַדָּבָר֙ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֣ר אֵלָ֗יו נָבוֹת֙ הַיִּזְרְעֵאלִ֔י וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־אֶתֵּ֥ן לְךָ֖ אֶת־נַֽחֲלַ֣ת אֲבוֹתָ֑י וַיִּשְׁכַּב֙ עַל־מִטָּת֔וֹ וַיַּסֵּ֥ב אֶת־פָּנָ֖יו וְלֹא־אָ֥כַל לָֽחֶם׃
֍ ֍ ֍
(א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל, אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן.
(ב) וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר, תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ, וִיהִי לִי לְגַן יָרָק [ויש בכך עבירה, שהרי אסור להשחית עצי פרי כדי לזרוע במקומם ירקות], כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי, וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ, ואִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ למוכרו, אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה. [אף על פי שמלך יכול ליטול קרקעות של אחרים שלא מרצונם, וכמו שנאמר (שמואל א' ח יד) 'וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו', זהו רק אם עושה כן לצורך המלוכה, אבל כאן לא היה צורך למלכות עצמה בכרמו של נבות, שהרי עיר המלוכה היתה בשומרון, והכרם היה ביזרעאל, כפי שהודגש בפסוק הקודם, ולכן הוצרך אחאב לבקש מנבות שימכור לו את הכרם מרצונו].
(ג) וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב, חָלִילָה לִּי מֵה', מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ, כיון שאחאב היה מעמיד בשדותיו פסלים לעבודה זרה, ולכן לא רצה נבות למכור לו את כרמו, וגם רמז לו בכך שיראה איך יקרה בעיניו נחלת אבותיו, הגם שאינה אלא אדמה ועצים, ואילו אחאב עזב את הנחלה הרוחנית של אבותיו, והלך לעבוד עבודה זרה.
(ד) וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף, ולא היה כעסו על עצם הדבר שלא נתן לו נבות את כרמו, אלא עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, וַיֹּאמֶר – שאמר לו נבות, לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת נַחֲלַת אֲבוֹתָי, כי הבין אחאב את כוונת נבות לרמוז לו על כך שהוא עובד עבודה זרה, ונגעו הדברים אל ליבו, כדרך הרשעים שהם מלאים חרטות, וַיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ, וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו, וְלֹא אָכַל לָחֶם.
