כז וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אַחְאָ֜ב אֶת־הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֨לֶּה֙ וַיִּקְרַ֣ע בְּגָדָ֔יו וַיָּֽשֶׂם־שַׂ֥ק עַל־בְּשָׂר֖וֹ וַיָּצ֑וֹם וַיִּשְׁכַּ֣ב בַּשָּׂ֔ק וַיְהַלֵּ֖ךְ אַֽט׃ כח וַֽיְהִי֙ דְּבַר־ה֔' אֶל־אֵֽלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹֽר׃ כט הֲֽרָאִ֔יתָ כִּֽי־נִכְנַ֥ע אַחְאָ֖ב מִלְּפָנָ֑י יַ֜עַן כִּֽי־נִכְנַ֣ע מִפָּנַ֗י לֹֽא־אָבִ֤י הָֽרָעָה֙ בְּיָמָ֔יו בִּימֵ֣י בְנ֔וֹ אָבִ֥יא הָֽרָעָ֖ה עַל־בֵּיתֽוֹ׃ א וַיֵּֽשְׁב֖וּ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֑ים אֵ֚ין מִלְחָמָ֔ה בֵּ֥ין אֲרָ֖ם וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל׃ ב וַיְהִ֖י בַּשָּׁנָ֣ה הַשְּׁלִישִׁ֑ית וַיֵּ֛רֶד יְהֽוֹשָׁפָ֥ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה אֶל־מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃ ג וַיֹּ֤אמֶר מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־עֲבָדָ֔יו הַיְדַעְתֶּ֕ם כִּי־לָ֖נוּ רָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַֽאֲנַ֣חְנוּ מַחְשִׁ֔ים מִקַּ֣חַת אֹתָ֔הּ מִיַּ֖ד מֶ֥לֶךְ אֲרָֽם׃
֍ ֍ ֍
(כז) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מפי אליהו הנביא, וַיִּקְרַע בְּגָדָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ, וַיָּצוֹם, וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק, וַיְהַלֵּךְ בתוך ביתו אַט – לאט, כדרך אדם הדואג ומתאבל.
(כח) וַיְהִי דְּבַר ה' אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר.
(כט) הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי – האם נראה לך שאחאב נכנע 'מלפני', כלומר מלפני רוממות ה' וגדלותו, אין הדבר כן, אלא נכנע רק מחמת יראת העונש, ולכן לא תבוטל הגזירה מעליו לגמרי, ואמנם, יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי – מפני יראת העונש, אקל מעליו, ולֹא אָבִי את הָרָעָה בְּיָמָיו, להכרית את כל משפחתו, בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ. ולכן לא משח אליהו את חזאל למלך על ארם, ולא את יהוא למלך על ישראל, אלא נדחה הדבר עד לאחר שעלה אליהו השמימה, ועשה את הדברים תלמידו אלישע. [אמנם הגזירה על אחאב עצמו, שילקקו הכלבים את דמו, לא יכלה להתקיים בימי בנו, אלא התקיימה בו עצמו].
(א) ובזכות ששב אחאב בתשובה לא נענשו ישראל מיד, כפי שאמר ה' לאליהו בתחילה, אלא וַיֵּשְׁבוּ בנחת שָׁלֹשׁ שָׁנִים, אֵין מִלְחָמָה בֵּין אֲרָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל.
(ב) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית, וַיֵּרֶד יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה מירושלים אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.
(ג) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל עֲבָדָיו, הַיְדַעְתֶּם [-האם נתתם לב לדעת] כִּי לָנוּ שייכת רָמֹת גִּלְעָד, וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים [-שותקים ומתעצלים] מִקַּחַת אֹתָהּ מִיַּד מֶלֶךְ אֲרָם, וכבר הבטיחו מלך ארם שיחזיר לו את הערים הללו, אלא שלא דרשם אחאב מיד, אלא שילחו בברית, וכעת התעורר לדורשם מיד בן הדד.
