(א) וַיִּפְשַׁ֤ע מוֹאָב֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל אַחֲרֵ֖י מ֥וֹת אַחְאָֽב: (ב) וַיִּפֹּ֨ל אֲחַזְיָ֜ה בְּעַ֣ד הַשְּׂבָכָ֗ה בַּעֲלִיָּת֛וֹ אֲשֶׁ֥ר בְּשֹׁמְר֖וֹן וַיָּ֑חַל וַיִּשְׁלַ֣ח מַלְאָכִ֔ים וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ לְכ֣וּ דִרְשׁ֗וּ בְּבַ֤עַל זְבוּב֙ אֱלֹהֵ֣י עֶקְר֔וֹן אִם-אֶחְיֶ֖ה מֵחֳלִ֥י זֶֽה: (ג) וּמַלְאַ֣ךְ ה֗' דִּבֶּר֙ אֶל-אֵלִיָּ֣ה הַתִּשְׁבִּ֔י ק֣וּם עֲלֵ֔ה לִקְרַ֖את מַלְאֲכֵ֣י מֶֽלֶךְ-שֹׁמְר֑וֹן וְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם הַֽמִבְּלִ֤י אֵין-אֱלֹהִים֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל אַתֶּם֙ הֹֽלְכִ֔ים לִדְרֹ֕שׁ בְּבַ֥עַל זְב֖וּב אֱלֹהֵ֥י עֶקְרֽוֹן: (ד) וְלָכֵן֙ כֹּֽה-אָמַ֣ר ה֔' הַמִּטָּ֞ה אֲשֶׁר-עָלִ֥יתָ שָּׁ֛ם לֹֽא-תֵרֵ֥ד מִמֶּ֖נָּה כִּ֣י מ֣וֹת תָּמ֑וּת וַיֵּ֖לֶךְ אֵלִיָּֽה: (ה) וַיָּשׁ֥וּבוּ הַמַּלְאָכִ֖ים אֵלָ֑יו וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵיהֶ֖ם מַה-זֶּ֥ה שַׁבְתֶּֽם: (ו) וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ | עָלָ֣ה לִקְרָאתֵ֗נוּ וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵינוּ֮ לְכ֣וּ שׁוּבוּ֮ אֶל-הַמֶּ֣לֶךְ אֲשֶׁר-שָׁלַ֣ח אֶתְכֶם֒ וְדִבַּרְתֶּ֣ם אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה֔' הַֽמִבְּלִ֤י אֵין-אֱלֹהִים֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל אַתָּ֣ה שֹׁלֵ֔חַ לִדְרֹ֕שׁ בְּבַ֥עַל זְב֖וּב אֱלֹהֵ֣י עֶקְר֑וֹן לָ֠כֵן הַמִּטָּ֞ה אֲשֶׁר-עָלִ֥יתָ שָּׁ֛ם לֹֽא-תֵרֵ֥ד מִמֶּ֖נָּה כִּֽי-מ֥וֹת תָּמֽוּת:
֍ ֍ ֍
(א) כפי שהתבאר לעיל, הגם שנגזרה גזירה על בית אחאב שיהרגו כולם, מכל מקום כיון שאחאב שב בתשובה דחה ה' את הגזירה עד לאחר מותו, ועתה יבואר כיצד התקיימו העונשים בבית אחאב. וַיִּפְשַׁע – וימרדו מוֹאָב בְּיִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי מוֹת אַחְאָב [וכפי שיבואר באריכות להלן בפרק ג'].
(ב) וַיִּפֹּל אֲחַזְיָה בן אחאב מלך ישראל בְּעַד הַשְּׂבָכָה – מין רשת העשויה מעצים ומיועדת להכניס אור ואויר לבית בַּעֲלִיָּתוֹ אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן, וַיָּחַל – נעשה חולה מחמת כן, וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים [-שליחים] וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, לְכוּ דִרְשׁוּ בְּבַעַל זְבוּב, אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן, אִם אֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה.
(ג) וּמַלְאַךְ ה' דִּבֶּר אֶל אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי, קוּם עֲלֵה לִקְרַאת מַלְאֲכֵי מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן, וְדַבֵּר אֲלֵהֶם דברי תוכחה, ואליה קיים את הנבואה, והלך לקראת אותם שלוחים, ותחילה אמר להם מעצמו, שלא בדרך נבואה, הַמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל, אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן.
(ד) ועתה אמר להם אליה את דבר הנבואה, וְלָכֵן כֹּה אָמַר ה', כיון ששלחת לדרוש בעבודה זרה, הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם בחלייך, לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה, כִּי מוֹת תָּמוּת. וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּה.
(ה) ואותם שליחים שמעו לתוכחת הנביא, וַיָּשׁוּבוּ הַמַּלְאָכִים אֵלָיו – אל אחזיה המלך, וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם המלך, מַה זֶּה שַׁבְתֶּם – כיצד חזרתם מהר כל כך.
(ו) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אִישׁ עָלָה לִקְרָאתֵנוּ, וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ, לְכוּ שׁוּבוּ אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם, וְדִבַּרְתֶּם אֵלָיו, כֹּה אָמַר ה', הַמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתָּה שֹׁלֵחַ לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן, לָכֵן הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם, לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה, כִּי מוֹת תָּמוּת. [ולא אמרו לו שהחלק הראשון שאמר להם אליה, 'המבלי אין אלוקים בישראל' היתה תוכחה שאמר אליה מדעתו, כיון שחששו לומר לו שהוכיחם על כך ששמעו לפקודת המלך, ולכן אמרו לו שגם מילים אלו היו חלק מהנבואה].
