ה וְהָיָ֛ה כְּאָבָ֥ק דַּ֖ק הֲמ֣וֹן זָרָ֑יִךְ וּכְמֹ֤ץ עֹבֵר֙ הֲמ֣וֹן עָֽרִיצִ֔ים וְהָיָ֖ה לְפֶ֥תַע פִּתְאֹֽם׃ ו מֵעִ֨ם ה֤' צְבָאוֹת֙ תִּפָּקֵ֔ד בְּרַ֥עַם וּבְרַ֖עַשׁ וְק֣וֹל גָּד֑וֹל סוּפָה֙ וּסְעָרָ֔ה וְלַ֖הַב אֵ֥שׁ אֽוֹכֵלָֽה׃
֍ ֍ ֍
(ה) עתה מתאר הנביא את מפלת מחנה סנחריב סביב לירושלים: וְהָיָה כְּאָבָק דַּק הֲמוֹן זָרָיִךְ – ריבוי החיילים הזרים שיהיו סביב ירושלים, ימותו במקומם ויהיו כאבק דק, וּכְמֹץ עֹבֵר הֲמוֹן עָרִיצִים – והעריצים, שהם מלך אשור בעצמו וקצת שריו וגיבוריו שלא מתו, יהיו גרועים מהאבק, ויהיו כמוץ, שזו הפסולת של התבואה [לעומת אבק שהוא חלקים קטנים של דבר שלם, אך אין זה פסולת], ויהיו כ'מוץ עובר', שהרוח מעיפה אותו ממקום למקום, כך לא ישארו במקומם כמו חייליהם, אלא יחזרו לארצם, ושם ייהרג סנחריב על ידי בניו, וְהָיָה כל זה לְפֶתַע פִּתְאֹם, כי בלילה אחד נהרגו כל החיילים, וברח סנחריב לארצו.
(ו) מֵעִם ה' צְבָאוֹת תִּפָּקֵד גזירה זו על מחנה אשור, בְּרַעַם וּבְרַעַשׁ, ולא יהיה הדבר בחשאי, אלא וְקוֹל גָּדוֹל, סוּפָה וּסְעָרָה, וְלַהַב אֵשׁ אוֹכֵלָה.
