יום שבת
כ"א תמוז התשפ"ד
יום שבת
כ"א תמוז התשפ"ד

חג שמח !

חיפוש בארכיון

שיעור 205, ספר מלכים ב, פרק יח, כח-לז

כח וַֽיַּעֲמֹד֙ רַבְשָׁקֵ֔ה וַיִּקְרָ֥א בְקוֹל־גָּד֖וֹל יְהוּדִ֑ית וַיְדַבֵּ֣ר וַיֹּ֔אמֶר שִׁמְע֛וּ דְּבַר־הַמֶּ֥לֶךְ הַגָּד֖וֹל מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃ כט כֹּ֚ה אָמַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אַל־יַשִּׁ֥א לָכֶ֖ם חִזְקִיָּ֑הוּ כִּי־לֹ֣א יוּכַ֔ל לְהַצִּ֥יל אֶתְכֶ֖ם מִיָּדֽוֹ׃ ל וְאַל־יַבְטַ֨ח אֶתְכֶ֤ם חִזְקִיָּ֨הוּ֙ אֶל־ה֣' לֵאמֹ֔ר הַצֵּ֥ל יַצִּילֵ֖נוּ ה֑' וְלֹ֤א תִנָּתֵן֙ אֶת־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את בְּיַ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃ לא אַֽל־תִּשְׁמְע֖וּ אֶל־חִזְקִיָּ֑הוּ כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֗וּר עֲשֽׂוּ־אִתִּ֤י בְרָכָה֙ וּצְא֣וּ אֵלַ֔י וְאִכְל֤וּ אִישׁ־גַּפְנוֹ֙ וְאִ֣ישׁ תְּאֵֽנָת֔וֹ וּשְׁת֖וּ אִ֥ישׁ מֵֽי־בֹרֽוֹ׃ לב עַד־בֹּאִי֩ וְלָֽקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֜ם אֶל־אֶ֣רֶץ כְּאַרְצְכֶ֗ם אֶרֶץ֩ דָּגָ֨ן וְתִיר֜וֹשׁ אֶ֧רֶץ לֶ֣חֶם וּכְרָמִ֗ים אֶ֣רֶץ זֵ֤ית יִצְהָר֙ וּדְבַ֔שׁ וִֽחְי֖וּ וְלֹ֣א תָמֻ֑תוּ וְאַֽל־תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל־חִזְקִיָּ֔הוּ כִּֽי־יַסִּ֤ית אֶתְכֶם֙ לֵאמֹ֔ר ה֖' יַצִּילֵֽנוּ׃ לג הַֽהַצֵּ֥ל הִצִּ֛ילוּ אֱלֹהֵ֥י הַגּוֹיִ֖ם אִ֣ישׁ אֶת־אַרְצ֑וֹ מִיַּ֖ד מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃ לד אַיֵּה֩ אֱלֹהֵ֨י חֲמָ֜ת וְאַרְפָּ֗ד אַיֵּ֛ה אֱלֹהֵ֥י סְפַרְוַ֖יִם הֵנַ֣ע וְעִוָּ֑ה כִּֽי־הִצִּ֥ילוּ אֶת־שֹֽׁמְר֖וֹן מִיָּדִֽי׃ לה מִ֚י בְּכָל־אֱלֹהֵ֣י הָֽאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁר־הִצִּ֥ילוּ אֶת־אַרְצָ֖ם מִיָּדִ֑י כִּֽי־יַצִּ֧יל ה֛' אֶת־יְרֽוּשָׁלִַ֖ם מִיָּדִֽי׃ לו וְהֶֽחֱרִ֣ישׁוּ הָעָ֔ם וְלֹֽא־עָנ֥וּ אֹת֖וֹ דָּבָ֑ר כִּֽי־מִצְוַ֨ת הַמֶּ֥לֶךְ הִ֛יא לֵאמֹ֖ר לֹ֥א תַֽעֲנֻֽהוּ׃ לז וַיָּבֹ֣א אֶלְיָקִ֣ים בֶּן־חִלְקִיָּ֣ה אֲשֶׁר־עַל־הַ֠בַּיִת וְשֶׁבְנָ֨א הַסֹּפֵ֜ר וְיוֹאָ֨ח בֶּן־אָסָ֧ף הַמַּזְכִּ֛יר אֶל־חִזְקִיָּ֖הוּ קְרוּעֵ֣י בְגָדִ֑ים וַיַּגִּ֣דוּ ל֔וֹ דִּבְרֵ֖י רַבְשָׁקֵֽה׃

 

֍           ֍            ֍

 

(כח) וַיַּעֲמֹד רַבְשָׁקֵה, וַיִּקְרָא בְקוֹל גָּדוֹל בלשון יְהוּדִית, וַיְדַבֵּר וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ דְּבַר הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר.

(כט) כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ, אַל יַשִּׁא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ – לא יפתה אתכם חזקיהו המלך בדבריו, שיכול הוא להילחם במלך אשור ולנצחו בכוחו ובצבאו, כִּי לֹא יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ.

(ל) וְאַל יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל ה' לֵאמֹר, הַצֵּל יַצִּילֵנוּ ה' מצד הזכויות שיש לנו, או שיאמר לכם שיעשה זאת ה' עבור שמו, וְלֹא תִנָּתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת הקרויה על שם ה' בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר, כי שני הדברים אינם נכונים.

(לא) ולכן אַל תִּשְׁמְעוּ כלל אֶל חִזְקִיָּהוּ, אלא תמרדו בו. ואם תשאלו מה נרויח בכך שנמרוד בו, כִּי כֹה אָמַר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, עֲשׂוּ אִתִּי בְרָכָה – ברכת שלום, וּצְאוּ אֵלַי לקבל את פני בדרך כניעה וקבלת מלכותו, ובזה תרויחו שאסיר מעליכם מיד את המצור, וְאִכְלוּ בינתיים אִישׁ גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ, וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי בֹרוֹ.

(לב) ושלווה זו תימשך אצלכם עַד בֹּאִי אליכם, ואף על פי שאגלה אתכם מארצכם מחמת מרידתכם, בכל זאת תרויחו מכך שתכנעו אלי מיד, וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ אחרת טובה כְּאַרְצְכֶם, שהיא אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, ואין לכם לחשוש שעד שתזרעו ותחרשו לא יהיה לכם מה לאכול ולשתות, כי היא אֶרֶץ שיש בה כבר לֶחֶם וּכְרָמִים מוכנים, אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ, כיון שהגליתי משם את יושבי הארץ ההיא כעת, וכל התבואה והיין עומדים מוכנים, ותוכלו מיד לאכול ולשתות, וִחְיוּ, וְלֹא תָמֻתוּ במצור. וְאַל תִּשְׁמְעוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ, כִּי יַסִּית אֶתְכֶם בדברי הנביאים לֵאמֹר ה' יַצִּילֵנוּ.

(לג) אין לכם לשמוע לדברים אלו, ועתה העיז פניו כלפי מעלה, לומר שגם אם באמת ירצה ה' להציל אתכם לא יוכל לעשות כן, והשווה ברשעותו את שאר האלילים לה', ואמר, הַהַצֵּל הִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אִישׁ אֶת אַרְצוֹ מִיַּד מֶלֶךְ אַשּׁוּר.

(לד) אַיֵּה אֱלֹהֵי הארצות חֲמָת וְאַרְפָּד, ואַיֵּה אֱלֹהֵי סְפַרְוַיִם, הֵנַע וְעִוָּה, שלא הצילו את עמם מיד מלך אשור. ואם תאמרו שה' חזק יותר מכל האלילים, אוכיח לכם שאין הדבר כן, כִּי – וכי הִצִּילוּ אֶת שֹׁמְרוֹן מִיָּדִי, והרי גם שומרון היתה מארץ ישראל, ואף על פי כן התגבר עליהם מלך אשור.

(לה) מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי, כִּי מחמת כן אתם סבורים שיַצִּיל ה' אֶת יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי.

(לו) וְהֶחֱרִישׁוּ הָעָם לשמיעת דברי רבשקה, וְלֹא עָנוּ אֹתוֹ דָּבָר, הגם שמן הראוי היה שינקמו בו על דברי החירוף והגידוף שהטיח כלפי מעלה, בכל זאת שתקו, כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶךְ הִיא לֵאמֹר לֹא תַעֲנֻהוּ.

(לז) וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּה אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת, וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר, וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר, אֶל חִזְקִיָּהוּ מלך יהודה כשהם קְרוּעֵי בְגָדִים, כדין השומע יהודי המגדף את שם ה' [ורבשקה היה יהודי מומר], שהשווה את הקדוש ברוך הוא לאלילי העמים, וַיַּגִּדוּ לוֹ את דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה.

 

 

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)