ה לֹֽא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד לְנָבָ֖ל נָדִ֑יב וּלְכִילַ֕י לֹ֥א יֵֽאָמֵ֖ר שֽׁוֹעַ׃ ו כִּ֤י נָבָל֙ נְבָלָ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְלִבּ֖וֹ יַֽעֲשֶׂה־אָ֑וֶן לַֽעֲשׂ֣וֹת חֹ֗נֶף וּלְדַבֵּ֤ר אֶל־ה֙' תּוֹעָ֔ה לְהָרִיק֙ נֶ֣פֶשׁ רָעֵ֔ב וּמַשְׁקֶ֥ה צָמֵ֖א יַחְסִֽיר׃ ז וְכֵלַ֖י כֵּלָ֣יו רָעִ֑ים ה֚וּא זִמּ֣וֹת יָעָ֔ץ לְחַבֵּ֤ל עֲנִיִּים֙ בְּאִמְרֵי־שֶׁ֔קֶר וּבְדַבֵּ֥ר אֶבְי֖וֹן מִשְׁפָּֽט׃ ח וְנָדִ֖יב נְדִיב֣וֹת יָעָ֑ץ וְה֖וּא עַל־נְדִיב֥וֹת יָקֽוּם׃
֍֍֍
(ה) ובאותו הזמן, שיהיו העם והמלך צדיקים, לא תהיה עוד חנופה לרשעים, ולֹא יִקָּרֵא עוֹד לְנָבָל, שהוא האדם הרע בסתר ובגלוי, לשמים ולבריות, בשם נָדִיב, וּלְכִילַי, הגם שאינו רע כל כך כמו הנבל, כי הוא מסתיר את רעתו, ואינו רע אלא בדברים שבין אדם לחבירו, מכל מקום לֹא יֵאָמֵר לו אפילו שׁוֹעַ, שזו דרגה פחותה מ'נדיב'.
(ו) ומבאר תחילה את פחיתות הנבל, כִּי הנָבָל, נְבָלָה יְדַבֵּר בגלוי, וְלִבּוֹ יַעֲשֶׂה אָוֶן גם במחשבות ליבו בסתר, ורעתו מתפשטת על שלשה ענינים, במעשים שבין אדם למקום, באמונה בה', ובמעשים שבין אדם לחבירו, לַעֲשׂוֹת חֹנֶף – גם המצוות שהוא מקיים, עושה אותם רק כדי להחניף ולהראות צדקותו, ולא לשם שמים, וּלְדַבֵּר אֶל ה' תּוֹעָה – דברים מותעים, כיון שאין אמונתו בה' שלימה, אלא כוזבת ומוטעית, לְהָרִיק – לרוקן ולגזול נֶפֶשׁ רָעֵב, וּמַשְׁקֶה של הצָמֵא יַחְסִיר, כי הוא עושה עוולות ועובר עבירות שבין אדם לחבירו.
(ז) וְכֵלַי, הגם שאינו שפל כמו הנבל, כי אינו מראה את רעתו בגלוי, ואינו עובר על מצוות שבין אדם למקום, מכל מקום אינו ראוי להקרא נדיב, כי כֵּלָיו – נכליו ומחשבותיו שבסתר, רָעִים, הוּא זִמּוֹת יָעָץ – והוא יועץ עצות וזומם בסתר לְחַבֵּל עֲנִיִּים בְּאִמְרֵי שֶׁקֶר, ובבחינה זו הוא גרוע מהנבל, שרעתו ידועה, ואילו הכילי מצליח לחבל תחבולות ולהזיק לאחרים מחמת שאין רעתו גלויה, וּבְדַבֵּר אֶבְיוֹן מִשְׁפָּט – וגם כאשר משפטו ידוע שאין הצדק עמו, טוען טענות של שקר כדי לגזול את חבירו.
(ח) ולעומתם, טבע הנדיב הוא בהיפך, וְנָדִיב, נְדִיבוֹת יָעָץ – עצות ליבו ומצפונו הם מלאי נדיבות, לתת משלו לאחרים, וְהוּא עַל נְדִיבוֹת יָקוּם, כלומר, ענין הנדיבות אצלו אינו מקרי, כדי להשיג איזו תועלת צדדית, אלא הנדיבות היא הדרך שלו להגיע אל השלימות העצמית, ונמצא שהוא עצמו קם ומתבסס על הנדיבות שלו, שהיא היסוד למהותו.
