ח וְהָֽיָה־שָׁ֞ם מַסְל֣וּל וָדֶ֗רֶךְ וְדֶ֤רֶךְ הַקֹּ֨דֶשׁ֙ יִקָּ֣רֵא לָ֔הּ לֹֽא־יַעַבְרֶ֥נּוּ טָמֵ֖א וְהוּא־לָ֑מוֹ הֹלֵ֥ךְ דֶּ֛רֶךְ וֶֽאֱוִילִ֖ים לֹ֥א יִתְעֽוּ׃ ט לֹֽא־יִהְיֶ֨ה שָׁ֜ם אַרְיֵ֗ה וּפְרִ֤יץ חַיּוֹת֙ בַּֽל־יַעֲלֶ֔נָּה לֹ֥א תִמָּצֵ֖א שָׁ֑ם וְהָֽלְכ֖וּ גְּאוּלִֽים׃ י וּפְדוּיֵ֨י ה֜' יְשֻׁב֗וּן וּבָ֤אוּ צִיּוֹן֙ בְּרִנָּ֔ה וְשִׂמְחַ֥ת עוֹלָ֖ם עַל־רֹאשָׁ֑ם שָׂשׂ֤וֹן וְשִׂמְחָה֙ יַשִּׂ֔יגוּ וְנָ֖סוּ יָג֥וֹן וַֽאֲנָחָֽה׃
֍֍֍
(ח) וְהָיָה שָׁם, במדבר, מַסְלוּל וָדֶרֶךְ המובילים לירושלים, וְדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ יִקָּרֵא לָהּ, לֹא יַעַבְרֶנּוּ טָמֵא, כי ההולכים שם ישמרו את עצמם מכל טומאה, וְהוּא לָמוֹ – ותהיה זו דרך המיוחדת להם, לגאולי ה', ותהיה זו דרך ישרה ומתוקנת, עד שלא יצטרכו ללכת בה בחבורות גדולות, אלא הֹלֵךְ דֶּרֶךְ – יוכל ללכת בה גם אדם בודד, וֶאֱוִילִים לֹא יִתְעוּ – וגם חבורת אנשים שכולם 'אוילים' לגבי ההליכה במדבר, שאין ביניהם מורה דרך הבקי באורחות המדבר, יוכלו ללכת בדרך זו.
(ט) וכן לא יפחדו ההולכים באותה דרך מחיות רעות, כי לֹא יִהְיֶה שָׁם אַרְיֵה, וּפְרִיץ חַיּוֹת – אפילו הפרוץ והעז שבחיות, בַּל יַעֲלֶנָּה – לא יוכל לעלות על הדרך, וכאילו תהיה הדרך מוגבהת ביותר, עד לא תוכלנה החיות הרעות להגיע לשם, ולא רק שהחיה הרעה לא תעלה על הדרך, אלא לֹא תִמָּצֵא שָׁם כלל, באותו מדבר, וְהָלְכוּ שם גְּאוּלִים, באין מחריד.
(י) וּפְדוּיֵי ה' – אותם שיפדה אותם ה' מכל רע יְשֻׁבוּן מגלותם, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, ולא כמו בזמן שעלו לארץ ישראל לאחר גלות בבל, שבאו לירושלים ביגון וסבלו צרות רבות, וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם, שמחה נצחית שאין לאחריה צער, ולא כמו השמחה שהיתה בזמן בית שני, שהתבטלה כשנחרב הבית וגלו ישראל שוב, שָׂשׂוֹן חיצוני וְשִׂמְחָה פנימית יַשִּׂיגוּ, וכיון שיבואו בבת אחת ששון ושמחה עצומים, וְנָסוּ מפניהם היָגוֹן הפנימי וַאֲנָחָה החיצונית, כבורחים מפני אויב שבא לכלותם (בשונה מהגאולה שהיתה בזמן בית המקדש השני, שהששון והשמחה באו לאט לאט, ובעקבות כך התבטלו היגון והאנחה, באותו זמן יבואו הששון והשמחה בבת אחת ובשפע גדול, עד שכביכול יברחו היגון והאנחה במהירות גדולה, כבורחים מפני הרודף אחריהם).
