א בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם חָלָ֥ה חִזְקִיָּ֖הוּ לָמ֑וּת וַיָּב֣וֹא אֵ֠לָיו יְשַֽׁעְיָ֨הוּ בֶן־אָמ֜וֹץ הַנָּבִ֗יא וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו כֹּֽה־אָמַ֤ר ה֙' צַ֣ו לְבֵיתֶ֔ךָ כִּ֛י מֵ֥ת אַתָּ֖ה וְלֹ֥א תִֽחְיֶֽה׃ ב וַיַּסֵּ֧ב חִזְקִיָּ֛הוּ פָּנָ֖יו אֶל־הַקִּ֑יר וַיִּתְפַּלֵּ֖ל אֶל־הֽ'׃ ג וַיֹּאמַ֗ר אָנָּ֤ה ה֙' זְכָר־נָ֞א אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר הִתְהַלַּ֣כְתִּי לְפָנֶ֗יךָ בֶּֽאֱמֶת֙ וּבְלֵ֣ב שָׁלֵ֔ם וְהַטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ עָשִׂ֑יתִי וַיֵּ֥בְךְּ חִזְקִיָּ֖הוּ בְּכִ֥י גָדֽוֹל׃
֍֍֍
(א) בפרק זה יובא מה שאירע לחזקיהו מלך יהודה באותו זמן שעלה עליו סנחריב למלחמה, שלשה ימים קודם שבא לירושלים: בַּיָּמִים הָהֵם שעלה סנחריב להלחם בארץ יהודה, חָלָה חִזְקִיָּהוּ חולי גדול ואנוש שיש בו כדי לָמוּת, וַיָּבוֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא, וַיֹּאמֶר אֵלָיו, כֹּה אָמַר ה', צַו לְבֵיתֶךָ – השאר צוואה לבני ביתך, כִּי מֵת אַתָּה, וְלֹא תִחְיֶה, והיתה כוונתו להעיר את ליבו, כי הסיבה שהגיעו אליו גם האויבים החיצוניים שהם סנחריב וחילותיו, וגם האויבים הפנימיים שהם חוליי הגוף, הם מחמת שיש חסרון מסוים בנפשו, והוא הגורם לכך. והחסרון היה בכך שלא נשא אשה ולא קיים מצוות פריה ורביה (אמנם טעמו היה כיון שידע ברוח הקודש שיהיו בניו רשעים, אך ישעיה הנביא הורה לו שעליו לקיים את מצוות התורה ללא התבוננות בעתידות, וה' יעשה הטוב בעיניו, ובאמת מאותם רשעים נולדו אחר כך מלכים צדיקים).
(ב) וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ את פָּנָיו אֶל הַקִּיר, כדי שלא יטרידוהו בני ביתו ויוכל להתפלל בכוונה שלמה, וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה'.
(ג) וַיֹּאמַר, אָנָּה (-אנא) ה', זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת כי האמנתי רק בה' ולא באמונות שוא, וּבְלֵב שָׁלֵם – עשיתי את המעשים הטובים רק לשם ה', ולא כדי להשיג מכך תועלת אחרת, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי, כי הוצאתי לפועל את מחשבותי הטובות, על ידי מעשי, וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל.
