יב דּוֹרִ֗י נִסַּ֧ע וְנִגְלָ֛ה מִנִּ֖י כְּאֹ֣הֶל רֹעִ֑י קִפַּ֨דְתִּי כָֽאֹרֵ֤ג חַיַּי֙ מִדַּלָּ֣ה יְבַצְּעֵ֔נִי מִיּ֥וֹם עַד־לַ֖יְלָה תַּשְׁלִימֵֽנִי׃ יג שִׁוִּ֤יתִי עַד־בֹּ֨קֶר֙ כָּֽאֲרִ֔י כֵּ֥ן יְשַׁבֵּ֖ר כָּל־עַצְמוֹתָ֑י מִיּ֥וֹם עַד־לַ֖יְלָה תַּשְׁלִימֵֽנִי׃
֍֍֍
(יב) דּוֹרִי – ה'דור' שלי, שהוא היקף זמן חיי האדם, נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי – לאחר מיתת האדם וכליון גופו יסור מעליו ויעבור לדורות הבאים, כי הזמן בפני עצמו אינו כלום, אלא רק ביחס לנמצאים, ולאחר שימות הדור האחד יסע ויסתלק ממנו ה'זמן', וכאילו מגלה אותו והולך לכסות את הדור האחר, כְּאֹהֶל רֹעִי – כמו אהל של רועים, ההולכים ממקום למקום ובכל פעם שעוברים למקום אחר הרי הם נוטלים את האהל ומגלים את מקומו, ופורשים אותו במקום אחר, וכמו שבהסעת האהל ממקום למקום מתרחקים הם מהמקום הראשון, כך הדורות הולכים ונוסעים ומתרחקים מהדור שלו. וממשיל עתה את ימי חיי האדם לאריגת בגד, המורכב מחוטים דקים רבים, וכל חיי האדם מורכבים מימים רבים, ועל כך אומר, כי עד עתה קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי – ארגתי את בגד ימי כמו אורג המכין בגד מחוטים רבים, והבגד עדיין לא הושלם, אך עתה מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי – על ידי הדלות והחולי תסתיים 'אריגת הבגד' בבת אחת, מִיּוֹם עַד לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי – כי אצטרך עתה להשלים את חיי מיד, ביום אחד, מחמת המחלה האנושה.
(יג) וכנגד הדלות והחולי הרוצים להמיתני, שִׁוִּיתִי – התגברתי עַד בֹּקֶר כָּאֲרִי, לדחות את החולי והחולשה, אך כֵּן – כמו שהגבורה תתגבר על החולי, כך אותה גבורה יְשַׁבֵּר כָּל עַצְמוֹתָי, כי החום הקודח בגופו להתגבר על החולי הוא כמו אש זרה היכולה להכריע גם את הגוף עצמו, עד ששוב חשב כי יכלו ימיו עתה, ולא יוכל להשלים את אריגת ימי חייו כראוי, אלא בבת אחת, מִיּוֹם עַד לַיְלָה, תַּשְׁלִימֵנִי.
