יום רביעי
כ"ה תמוז התשפ"ד
יום רביעי
כ"ה תמוז התשפ"ד

חג שמח !

חיפוש בארכיון

שיעור 227, ספר ישעיהו, פרק מ, ה-ח

ה וְנִגְלָ֖ה כְּב֣וֹד ה֑' וְרָא֤וּ כָל־בָּשָׂר֙ יַחְדָּ֔ו כִּ֛י פִּ֥י ה֖' דִּבֵּֽר׃ ו ק֚וֹל אֹמֵ֣ר קְרָ֔א וְאָמַ֖ר מָ֣ה אֶקְרָ֑א כָּל־הַבָּשָׂ֣ר חָצִ֔יר וְכָל־חַסְדּ֖וֹ כְּצִ֥יץ הַשָּׂדֶֽה׃ ז יָבֵ֤שׁ חָצִיר֙ נָ֣בֵֽל צִ֔יץ כִּ֛י ר֥וּחַ ה֖' נָ֣שְׁבָה בּ֑וֹ אָכֵ֥ן חָצִ֖יר הָעָֽם׃ ח יָבֵ֥שׁ חָצִ֖יר נָ֣בֵֽל צִ֑יץ וּדְבַר־אֱלֹהֵ֖ינוּ יָק֥וּם לְעוֹלָֽם׃

֍֍֍

(ה) ובאותו זמן גם ההשגה של בני האדם בה' תתעלה בכמה דרגות על ההשגה הקיימת בזמן הגלות, וְנִגְלָה – יהיה הדבר גלוי ונראה באספקלריא המאירה (ולא כמו היום, שכבוד ה' מכוסה ומעוטף במחיצות ענן וערפל), כְּבוֹד ה' – הכבוד של שם הוי"ה, שהוא שם העצם המורה על כבודו ומהותו מצד עצמו (ולא כמו היום, שההשגה היא רק בכבוד שם אלוקים, שזהו שם המורה על הנהגת ה' והשגחתו בעולם, ולא על עצם כבוד ה'), וְרָאוּ – תהיה הראיה בעין ממש, ולא רק בידיעה מופשטת, ולא תהיה זו רק ראיה נפשית, אלא ראיה של כָל בָּשָׂר, שהגוף עצמו יראה את המראה הנורא של כבוד ה' בהתגלותו, וכלול בזה שלא תהיה השגה זו ליחידים, אלא ל'כל בשר', כי מלאה הארץ דעה את ה', וכולם יראו את כבודו, ולא תהיה הראיה חלוקה לפי דרגות, אלא יראו כולם יַחְדָּו, בהשגה שוה. כִּי פִּי ה' דִּבֵּר והבטיח שכך יהיה לעתיד לבוא.

(ו) לאחר שאמר לעיל (פסוק ג) ששמע קול קורא, האומר 'פנו דרך ה", וכוונתו שהגאולה מצד עצמה מוכנה לבוא, אך מחמת חטאי הדור לא באה הגאולה, ומתאר עתה שלאחר מכן נשתתק הקול הראשון, כי לא נראו עקבות הגואל, ואז שומע הנביא קוֹל שני, האֹמֵר לראשון, קְרָא – המשך בקריאתך, ומדוע שתקת. וְאָמַר הקול הראשון, מָה אֶקְרָא, והלא אין בכך תועלת, כי כָּל הַבָּשָׂר – כל אנשי הדור דומים לחָצִיר, שדרכו להתייבש ולנבול לפני כל הצמחים, וְכָל חַסְדּוֹ – כל חוזקו של האדם אינו אלא כְּצִיץ הַשָּׂדֶה – כעשב קטן המתחיל לצמוח, והרי עברו דורות רבים, ועדיין הגאולה לא באה.

(ז) יָבֵשׁ חָצִיר, נָבֵל צִיץ, כי כן הוא האדם, כעשב הנובל בזמן קצר, כִּי רוּחַ ה' נָשְׁבָה בּוֹ ואיננו, ואם כן למה אוסיף לקרוא על דבר הגאולה. ועל כך משיב לו הקול השני, אָכֵן, חָצִיר הָעָם – רק העם מצד עצמו, אכן דומה הוא לחציר יבש.

(ח) ולכן, הגם שיָבֵשׁ חָצִיר, וגם נָבֵל צִיץ, אך אין בכך סתירה לגאולה, וּדְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם, ולכן גם אם יעברו דורות רבים עד הגאולה, הרי בהכרח יבוא הזמן שיתקיים בו דבר ה', ולא יאחר מהזמן הקצוב לגאולה השלימה.

 

 

"וְדִבַּרְתִּי עַל הַנְּבִיאִים, וְאָנֹכִי חָזוֹן הִרְבֵּיתִי, וּבְיַד הַנְּבִיאִים אֲדַמֶּה" (הושע יב יא)