ד מִֽי־פָעַ֣ל וְעָשָׂ֔ה קֹרֵ֥א הַדֹּר֖וֹת מֵרֹ֑אשׁ אֲנִ֤י ה֙' רִאשׁ֔וֹן וְאֶת־אַֽחֲרֹנִ֖ים אֲנִי־הֽוּא׃ ה רָא֤וּ אִיִּים֙ וְיִרָ֔אוּ קְצ֥וֹת הָאָ֖רֶץ יֶֽחֱרָ֑דוּ קָֽרְב֖וּ וַיֶּֽאֱתָיֽוּן׃ ו אִ֥ישׁ אֶת־רֵעֵ֖הוּ יַעְזֹ֑רוּ וּלְאָחִ֖יו יֹאמַ֥ר חֲזָֽק׃ ז וַיְחַזֵּ֤ק חָרָשׁ֙ אֶת־צֹרֵ֔ף מַֽחֲלִ֥יק פַּטִּ֖ישׁ אֶת־ה֣וֹלֶם פָּ֑עַם אֹמֵ֤ר לַדֶּ֨בֶק֙ ט֣וֹב ה֔וּא וַיְחַזְּקֵ֥הוּ בְמַסְמְרִ֖ים לֹ֥א יִמּֽוֹט׃
֍֍֍
(ד) ומעתה התבוננו, אתם, הגויים, מִי פָעַל וְעָשָׂה את הדבר, ומי קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ – מי הוא שאמר בתחילת הדורות את אשר עתיד להיות באחרית הימים, הלא אֲנִי ה' רִאשׁוֹן, שאמרתי מתחילה את העתיד להיות, וְאֶת הדורות האַחֲרֹנִים, שבימיהם תתקיים הנבואה הזו, אֲנִי הוּא, לעשות את הדבר בפועל.
(ה) חוזר ומתאר את המלחמות שיהיו בזמן ביאת המשיח, רָאוּ אִיִּים – אפילו האיים הקטנים הנמצאים במרחקים, יראו את הדבר וְיִרָאוּ, ומתוך כך קְצוֹת הָאָרֶץ יֶחֱרָדוּ, קָרְבוּ – יתקרבו זה לזה וַיֶּאֱתָיוּן – ויבואו למלחמה על מלך המשיח.
(ו) אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ, וּלְאָחִיו יֹאמַר, חֲזָק בעצמך, ואל תסמוך רק על עזרת האחרים.
(ז) וַיְחַזֵּק חָרָשׁ (-האומן העושה כלי ברזל) אֶת צֹרֵף (-החוצב ומוציא את המתכות מהאדמה), כי מתוך חפזונם לא ימתין החרש שיסיים הצורף את מלאכתו לבדו, אלא ימהר לעזור לו בהוצאת הברזל כדי שיהיו לו מתכות להכין מהם כלי מלחמה, מַחֲלִיק פַּטִּישׁ – המסיים את הכנת הכלי בהחלקת הפטיש עליו, יחזק אֶת הוֹלֶם פָּעַם – המתחיל את עבודת הכנת הכלי, ולא ימתין עד שיסיים ההולם לבדו את מלאכתו. ומחמת רצונם למהר ולצאת למלחמה, יקחו גם חרבות שבורות, ואֹמֵר לַדֶּבֶק טוֹב הוּא – יאמר על שברי החרב המודבקים זה לזה, כי טוב הדבר להשתמש בו למלחמה, וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים, לֹא יִמּוֹט.
