חפשו בארכיון הלימוד - וחזרו לכל תוכן שתבחרו

בפרשת השבוע מובא ענין שליחת המרגלים על ידי משה רבינו לתור את ארץ ישראל, ומפטירים בפרשה זו, של שליחת המרגלים על ידי יהושע בן נון,

עניני הפרשה:  שליחת המרגלים  •  דיבת המרגלים  •  תפילת משה וסליחת ה'  •  עונשם של ישראל  •  חטא המעפילים ועונשם  •  מצוות המנחות והנסכים  •

א. מצוות עשה לכתוב פרשת שמע והיה אם שמע ולקבעם על מזוזת הפתח, דכתיב וכתבתם וכו', למען ירבו ימיכם וכו' ומכלל הן אתה שומע לאו,

שמירת הלשון / פרק ג, ד אחרי שיתברר ויתאמת אצל האדם שקיום נפשו לנצח תלוי רק בלימוד התורה, צריך להתחזק מאד שלא לבטל את זמנו

חלק רביעי: בעבודת בוראינו פרק תשיעי: העבודה המקרית, והברכות א. אך העבודות המקריות הן כפי המקרים שקורים לבני האדם בכל ימי חייהם, כפי מצבם בזה

שיעור השתיה המחייב ברכה אחרונה כלל: השיעור המחייב ברכה אחרונה שונה בין מאכל למשקה, הן בכמות האוכל והמשקה, והן במשך זמן האכילה והשתיה. נבאר בעז"ה

קריאת שמע וברכותיה עַל כל זֹאת שעשית עמנו (-נסים ונפלאות) שִׁבְּחוּ ישראל שהם אֲהוּבִים וְרוֹמְמוּ לָאֵל, וְנָתְנוּ יְדִידִים (-ישראל האהובים) את קולם באמירת זְמִירוֹת שִׁירוֹת

ה. וכן המוכר חפץ לחבירו בערב – שבת, ומתנה עמו שהקנין יחול אם יעשה כך וכך, דיש מקום לומר שאם יקיים את התנאי בשבת אין

א. כשמזכיר האדם את שמו של אביו או אמו, יאמר 'אבי מורי פלוני', או לכל הפחות 'אבי פלוני' או 'אימי פלונית', ולא יזכיר את שמם

ואתה קורא נעים, ידעתי שכמוני תדע אשר לא כליתי בספרי זה את כל חוקי החסידות, ולא אמרתי כל מה שיש לומר בענין זה, כי אין

מ. "בעל חיים", כשהוא חי, נחשב לדבר חשוב לדברי הכל, ומשום כך כל בעל חיים כשהוא חי אינו בטל אפילו באלף. ולכן, בכור בהמה (שהוא

משנה ה: מַתְבֵּן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד. אֵלּוּ מַאֲכִילִין מִכָּאן וְאֵלּוּ מַאֲכִילִין מִכָּאן. נִתְמַעַט הַתֶּבֶן מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, מְעָרְבִין

משנה ב: חַטַּאת הָעוֹףֹ הָיְתָה נַעֲשֵׂית עַל קֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית. בְּכָל מָקוֹם הָיְתָה כְשֵׁרָה, אֶלָּא זֶה הָיָה מְקוֹמָה. וּשְׁלשָׁה דְבָרִים הָיְתָה אוֹתָהּ הַקֶּרֶן מְשַׁמֶּשֶׁת מִלְּמַטָּה,

משנה ב: נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן, בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחְמִיר. כֵּיצַד לְהָקֵל. הָיְתָה כַשֶּׁלֶג וְנַעֲשָׂה כְסִיד הַהֵיכָל כְּצֶמֶר לָבָן וְכִקְרוּם בֵּיצָה, נַעֲשֵׂית מִסְפַּחַת שְׂאֵת, אוֹ מִסְפַּחַת עַזָּה.