כא ה֥' חָפֵ֖ץ לְמַ֣עַן צִדְק֑וֹ יַגְדִּ֥יל תּוֹרָ֖ה וְיַאְדִּֽיר׃ כב וְהוּא֮ עַם־בָּז֣וּז וְשָׁסוּי֒ הָפֵ֤חַ בַּֽחוּרִים֙ כֻּלָּ֔ם וּבְבָתֵּ֥י כְלָאִ֖ים הָחְבָּ֑אוּ הָי֤וּ לָבַז֙ וְאֵ֣ין מַצִּ֔יל מְשִׁסָּ֖ה וְאֵין־אֹמֵ֥ר הָשַֽׁב׃ כג מִ֥י בָכֶ֖ם יַֽאֲזִ֣ין זֹ֑את יַקְשִׁ֥ב וְיִשְׁמַ֖ע לְאָחֽוֹר׃ כד מִֽי־נָתַ֨ן לִמְשִׁסָּ֧ה יַֽעֲקֹ֛ב וְיִשְׂרָאֵ֥ל לְבֹֽזְזִ֖ים הֲל֣וֹא ה֑' ז֚וּ חָטָ֣אנוּ ל֔וֹ וְלֹֽא־אָב֤וּ בִדְרָכָיו֙ הָל֔וֹךְ וְלֹ֥א שָֽׁמְע֖וּ בְּתֽוֹרָתֽוֹ׃ כה וַיִּשְׁפֹּ֤ךְ עָלָיו֙ חֵמָ֣ה אַפּ֔וֹ וֶֽעֱז֖וּז מִלְחָמָ֑ה וַתְּלַֽהֲטֵ֤הוּ מִסָּבִיב֙ וְלֹ֣א יָדָ֔ע וַתִּבְעַר־בּ֖וֹ וְלֹֽא־יָשִׂ֥ים עַל־לֵֽב׃
֍֍֍
(כא) עתה מביא ה' את שאלת ישראל באותם זמנים, כי הלא ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ – רצון ה' הוא להיטיב לישראל, ולתת להם זכויות וצדקות, ולכן יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר – הגדיל והאדיר את התורה הניתנת להם, שלא יסתפקו בשבע מצוות בני נח, אלא יהיו להם מצוות רבות נוספות, שעל ידם יהיו יותר דבוקים בה' ומושגחים על ידו.
(כב) ואם אכן זו תכלית התורה והמצוות, איך יתכן שנראה בעינים ההיפך מכך, וְהוּא – וישראל הוא עתה עַם בָּזוּז וְשָׁסוּי, ונראה כי התורה והמצוות הם הגורמים לעמים שסביבם לבזותם ולרומסם, הָפֵחַ בַּחוּרִים כֻּלָּם וּבְבָתֵּי כְלָאִים הָחְבָּאוּ – בבתי הכלא וּבַחוֹרִים שיוחבאו בהם, ישאלו וידברו כולם על שאלה זו, הלא הָיוּ ישראל לָבַז, וְאֵין מַצִּיל, והיו למְשִׁסָּה, שהיא גרועה מביזה, וְאֵין אֹמֵר הָשַׁב – ומדוע אין מי שישיב אותם.
(כג) על שאלה זו משיב להם ה' ואומר, מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת – מי מכם שיאזין לשאלה עצמה, יבין שיש לשאול אותה בדרך אחרת, באופן שהתשובה תנתן מאליה, יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחוֹר – יתבונן בחקירה זו מסופה לתחילתה, כלומר, יתבונן במציאות ומתוך כך יחקור על הסיבה לכך (כי מתוך שאלתם נראה שהענין שישראל מבוזים ורמוסים הוא בדרך מקרה, ועל כך שואלים מדוע אין ה' מציל אותם מאויביהם, מאחר והוא רוצה בטובתם).
(כד) וההתבוננות האמיתית היא בהיפך, כיון שבודאי אין מקרה בעולם, אך כן יש להקשות מִי נָתַן לִמְשִׁסָּה יַעֲקֹב, וְיִשְׂרָאֵל לְבֹזְזִים, הרי אין זה בדרך מקרה, הֲלוֹא ה' – אלא בהכרח נעשה הדבר בהשגחת ה' וברצונו, ולא יתכן שזהו מחמת שרצון ה' לכלות את ישראל ולהרע להם, כי ה' חפץ בצדקתם ולכן הגדיל להם את התורה והמצוות, אלא הטעם שסובב ה' את הצרות והרדיפות הללו הוא כיון שבזוּ – בדבר זה עצמו, שרצה לזכות את ישראל ולכן הוסיף להם מצוות, חָטָאנוּ לוֹ, שלא שמרנו את התורה והמצוות כראוי, וְלֹא אָבוּ בלבבם בִדְרָכָיו הָלוֹךְ, וְלֹא שָׁמְעוּ בפועל ללכת בְּתוֹרָתוֹ ולקיים את המצוות.
(כה) כיון שכך, נמצא שאותם אמצעים שהכין ה' לטובת ישראל, לזכותם ולהיטיב להם, הם גורמים להם את הצרות והרדיפות, מאחר והם מזלזלים בדבר, והאהבה הגדולה שגרמה להוספת התורה והמצוות גורמת לכעס גדול יותר, וַיִּשְׁפֹּךְ עָלָיו (-על ישראל) חֵמָה אַפּוֹ וֶעֱזוּז מִלְחָמָה, והם עדיין לא שמו ליבם לכך ולא חזרו בתשובה, וַתְּלַהֲטֵהוּ אש מִסָּבִיב וְלֹא יָדָע בדבר, וַתִּבְעַר בּוֹ – ואפילו כשכבר בערה בו ממש אש כעסו של ה', וְלֹא יָשִׂים עַל לֵב (כי בתחילה נחרבו רק הערים שבגבולות ארץ ישראל, ואחר כך בא האויב על ערי ישראל, עד שכבר בא אל שערי ירושלים).
