יד לִכְרָת־ל֣וֹ אֲרָזִ֔ים וַיִּקַּ֤ח תִּרְזָה֙ וְאַלּ֔וֹן וַיְאַמֶּץ־ל֖וֹ בַּֽעֲצֵי־יָ֑עַר נָטַ֥ע אֹ֖רֶן וְגֶ֥שֶׁם יְגַדֵּֽל׃ טו וְהָיָ֤ה לְאָדָם֙ לְבָעֵ֔ר וַיִּקַּ֤ח מֵהֶם֙ וַיָּ֔חָם אַף־יַשִּׂ֖יק וְאָ֣פָה לָ֑חֶם אַף־יִפְעַל־אֵל֙ וַיִּשְׁתָּ֔חוּ עָשָׂ֥הוּ פֶ֖סֶל וַיִּסְגָּד־לָֽמוֹ׃ טז חֶצְיוֹ֙ שָׂרַ֣ף בְּמוֹ־אֵ֔שׁ עַל־חֶצְיוֹ֙ בָּשָׂ֣ר יֹאכֵ֔ל יִצְלֶ֥ה צָלִ֖י וְיִשְׂבָּ֑ע אַף־יָחֹם֙ וְיֹאמַ֣ר הֶאָ֔ח חַמּוֹתִ֖י רָאִ֥יתִי אֽוּר׃ יז וּשְׁאֵ֣רִית֔וֹ לְאֵ֥ל עָשָׂ֖ה לְפִסְל֑וֹ יִסְגָּד־ל֤וֹ וְיִשְׁתַּ֨חוּ֙ וְיִתְפַּלֵּ֣ל אֵלָ֔יו וְיֹאמַר֙ הַצִּילֵ֔נִי כִּ֥י אֵלִ֖י אָֽתָּה׃
֍֍֍
(יד) ואין החומר שממנו נעשה הפסל מעולה או רוחני כלל, כי הלא הולך לו האדם לִכְרָת לוֹ אֲרָזִים מאשר ימצא, ולא רק מעצי הארז שהם חשובים ויקרים נעשים הפסלים, אלא וַיִּקַּח בעת הצורך גם תִּרְזָה וְאַלּוֹן, וַיְאַמֶּץ לוֹ – מחזק הוא את הפסל בַּעֲצֵי יָעַר הפחותים בחשיבותם, וגם גידולם של העצים אינו יוצא מדרך הטבע, אלא נָטַע אֹרֶן, וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל, כדרך שגדלים כל הצמחים בעולם.
(טו) ובאותם עצים אין כל קדושה, כי הלא וְהָיָה העץ לְאָדָם לְבָעֵר – להבעיר בהם אש, וַיִּקַּח מֵהֶם האדם בשעה שהם בוערים וַיָּחָם, אַף יַשִּׂיק בהם את התנור וְאָפָה לָחֶם על גחליו, ואם כן איך תהיה קדושה בעץ הזה, אַף יִפְעַל אֵל – עד שיוסיף ויעשה מאותו עץ את אלוהיו, וַיִּשְׁתָּחוּ לו, עָשָׂהוּ פֶסֶל וַיִּסְגָּד לָמוֹ.
(טז) וממשיך ללעוג על האדם העושה את הפסל, כי לא רק היער בכללותו משמע לדברי חול, אלא אפילו אותו עץ שמיועד לעשיית הפסל, חֶצְיוֹ שָׂרַף כבר בְּמוֹ אֵשׁ, עַל חֶצְיוֹ השני בָּשָׂר יֹאכֵל, יִצְלֶה צָלִי וְיִשְׂבָּע, אַף יָחֹם – יתחמם גופו מהאש של הצלייה, וְיֹאמַר האדם הֶאָח, חַמּוֹתִי רָאִיתִי אוּר – התחממתי וראיתי את אור האש, הרי שזהו דבר טבעי לגמרי, שיש בשריפתו חום ואור.
(יז) וּשְׁאֵרִיתוֹ של אותו העץ לְאֵל עָשָׂה, כאלוה ממש, או לְפִסְלוֹ, כסמל לכח עליון, יִסְגָּד לוֹ אם עשאו רק כסמל, וְיִשְׁתַּחוּ וְיִתְפַּלֵּל אֵלָיו אם עשאו כאלוה, וְיֹאמַר לו הַצִּילֵנִי, כִּי אֵלִי אָתָּה.
