יח לֹ֥א יָֽדְע֖וּ וְלֹ֣א יָבִ֑ינוּ כִּ֣י טַ֤ח מֵֽרְאוֹת֙ עֵֽינֵיהֶ֔ם מֵֽהַשְׂכִּ֖יל לִבֹּתָֽם׃ יט וְלֹֽא־יָשִׁ֣יב אֶל־לִבּ֗וֹ וְלֹ֨א דַ֥עַת וְלֹֽא־תְבוּנָה֮ לֵאמֹר֒ חֶצְי֞וֹ שָׂרַ֣פְתִּי בְמוֹ־אֵ֗שׁ וְ֠אַף אָפִ֤יתִי עַל־גֶּֽחָלָיו֙ לֶ֔חֶם אֶצְלֶ֥ה בָשָׂ֖ר וְאֹכֵ֑ל וְיִתְרוֹ֙ לְתֽוֹעֵבָ֣ה אֶֽעֱשֶׂ֔ה לְב֥וּל עֵ֖ץ אֶסְגּֽוֹד׃ כ רֹעֶ֣ה אֵ֔פֶר לֵ֥ב הוּתַ֖ל הִטָּ֑הוּ וְלֹֽא־יַצִּ֤יל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ וְלֹ֣א יֹאמַ֔ר הֲל֥וֹא שֶׁ֖קֶר בִּֽימִינִֽי׃
֍֍֍
(יח) לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ, אך אין בכך פלא, כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם, מֵהַשְׂכִּיל לִבֹּתָם.
(יט) אמנם הפלא הוא וְלֹא יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ דבר פשוט כל כך, וְלֹא דַעַת וְלֹא תְבוּנָה – שכדי להבינו אין צורך לא בדעת ולא בתבונה, אלא לֵאמֹר – יאמר הוא לעצמו, חֶצְיוֹ של העץ שָׂרַפְתִּי בְמוֹ אֵשׁ, וְאַף אָפִיתִי עַל גֶּחָלָיו לֶחֶם, אֶצְלֶה בָשָׂר וְאֹכֵל, וְיִתְרוֹ לְתוֹעֵבָה אֶעֱשֶׂה – ואיך אעשה את שאריתו לאלוה, לְבוּל עֵץ אֶסְגּוֹד – או אפילו לסמל המרמז על הכוחות העליונים, כאשר אינו אלא גוש של עץ.
(כ) רֹעֶה אֵפֶר – אדם המנהיג את גופו (שסופו להיות אפר) ואינו יודע כלל שיש בו נפש גבוהה, אין להתפלא עליו, כי לֵב הוּתַל הִטָּהוּ – לבו המהתל ומצחק הטה אותו לחשוב שבאמת הפסל העשוי מדומם או מצומח נעלה ממנו, וְלֹא יַצִּיל אֶת נַפְשׁוֹ לחשוב שהיא מעולה ורוחנית, ואינה ראויה להכנע לפני דומם או צומח, וְלֹא יֹאמַר, הֲלוֹא שֶׁקֶר בִּימִינִי – הרי השקר שבדבר גלוי וידוע כל כך, כאילו הוא חקוק על יד ימיני, ומאחר ואינו מרגיש בכך הרי אין עליו כל פלא, ויתכן שהוא באמת גרוע מן הפסל.
