נאמר בפסוק 'אשרי משכיל אל דל, ביום רעה ימלטהו ה", ויש לבאר פסוק זה בכמה אופנים, ומתוכם יבוארו כמה עניני מידת החסד.
הביאור הפשוט בלשון 'דל' הוא באדם דל בממון, שאין לו את צרכיו הבסיסיים, וצריך בזה השכלה והתבוננות לדאוג שלא יחסרו לו הדברים ההכרחיים לכל אדם, והיינו מזון ובגדים וקורת גג. ובכל אחד מדברים אלו צריך שכל והתבוננות לראות שיקבל מהם הדל את מלא התועלת, בטירחא מועטת, ועל זה אמרו חז"ל 'אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה'.
ואם יכול להשכיל יותר, וליתן לו את הצדקה באופן שלא ידע ממי מקבלה, אשרי חלקו. ומכל מקום, אף אם אינו יכול לעשות כן, יזהר מאד ליתן לו את הצדקה בצינעא, שלא לביישו.
