יא כֹּֽה־אָמַ֧ר ה֛' קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל וְיֹֽצְר֑וֹ הָאֹֽתִיּ֣וֹת שְׁאָל֔וּנִי עַל־בָּנַ֛י וְעַל־פֹּ֥עַל יָדַ֖י תְּצַוֻּֽנִי׃ יב אָֽנֹכִי֙ עָשִׂ֣יתִי אֶ֔רֶץ וְאָדָ֖ם עָלֶ֣יהָ בָרָ֑אתִי אֲנִ֗י יָדַי֙ נָט֣וּ שָׁמַ֔יִם וְכָל־צְבָאָ֖ם צִוֵּֽיתִי׃ יג אָֽנֹכִי֙ הַעִֽירֹתִ֣הֽוּ בְצֶ֔דֶק וְכָל־דְּרָכָ֖יו אֲיַשֵּׁ֑ר הֽוּא־יִבְנֶ֤ה עִירִי֙ וְגָֽלוּתִ֣י יְשַׁלֵּ֔חַ לֹ֤א בִמְחִיר֙ וְלֹ֣א בְשֹׁ֔חַד אָמַ֖ר ה֥' צְבָאֽוֹת׃
֍֍֍
(יא) עתה שב אל הענין שפתח בו, והוא גאולת ישראל מגלות בבל על ידי כורש מלך פרס, לאחר שהפסיק באמתע הענין לבאר ולהוכיח שמאת ה' יצא רק הטוב והחסד, אומר עתה שגם מהגלות והרעות שעברו על ישראל, ישיבם ה' עתה לחסד ולרחמים, כֹּה אָמַר ה', קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְיֹצְרוֹ, הָאֹתִיּוֹת שְׁאָלוּנִי – הדברים הקורים עתה גורמים לישראל לשאול שאלות אלו, על תכלית היסורים וסבל שעבר עליהם בגלות בבל, מדוע באו עליהם הצרות הללו, ועל כך משיב להם ה', וכי עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי, והרי בודאי ירחם האב על בניו, ויסובב שהכל יהיה לטובתם.
(יב) כי החשש שמא לא יעזור ה' לעם ישראל יתכן רק מתוך מחשבה שאין רצון ה' בכך, או שאין ביכולתו לעזור להם, ושני הדברים לא ייתכנו, כי הלא אָנֹכִי עָשִׂיתִי תחילה את האֶרֶץ, והיינו הדומם, הצומח והחי, וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי – ורק אחרי שהיה הכל מוכן בראתי את האדם, הרי שהוא תכלית היצירה, וזו ראיה על רצון ה' להיטיב לאדם ולהכין לו כל צרכיו, וכן אין לפקפק ביכולת ה', כי הלא אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם, וְכָל צְבָאָם צִוֵּיתִי, כי כל צבא השמים מוכן לעשות את רצון ה', ובכח הרצון הגדול והיכולת שאינה מוגבלת, בא ה' להושיע עתה את ישראל מגלותם.
(יג) אָנֹכִי הַעִירֹתִהוּ בְצֶדֶק – הערתי את רצונו של כורש מלך פרס לעשות צדק עם ישראל, וְכָל דְּרָכָיו אֲיַשֵּׁר – בכח ה', השולט על כל המציאות, יוכנו כל האמצעים והדרכים לפני כורש, כדי להגיע אל התכלית הרצויה, ומה היא אותה תכלית, שהוּא יִבְנֶה את עִירִי, וְגָלוּתִי יְשַׁלֵּחַ, ואת כל זה יעשה רק מפני שכך יעיר ה' את ליבו לעשות, כי מה שיבנה את עירי לֹא יהיה בִמְחִיר, וְלֹא בְשֹׁחַד ישלח את הגולים, אָמַר ה' צְבָאוֹת.
