שיעור 354, ספר תהילים, פרק עז, ה-ז

(ה) אָ֭חַזְתָּ שְׁמֻר֣וֹת עֵינָ֑י נִ֝פְעַ֗מְתִּי וְלֹ֣א אֲדַבֵּֽר׃

(ו) חִשַּׁ֣בְתִּי יָמִ֣ים מִקֶּ֑דֶם שְׁ֝נ֗וֹת עֽוֹלָמִֽים׃

(ז) אֶ֥זְכְּרָ֥ה נְגִֽינָתִ֗י בַּ֫לָּ֥יְלָה עִם־לְבָבִ֥י אָשִׂ֑יחָה וַיְחַפֵּ֥שׂ רוּחִֽי׃

(ה) ומצייר במליצתו כאילו מהחולשה הגדולה הזו הגיע עד שערי מוות, והוא גוסס, ובאותו זמן אָחַזְתָּ וסגרת את שְׁמֻרוֹת עֵינָי – העפעפיים, השומרות על העינים, ועל ידי סגירת העפעפיים אין העינים רואות עוד, נִפְעַמְתִּי – התפעמה רוחי, וְלֹא אֲדַבֵּר, וכמו הגוסס סמוך ליציאת הנפש, שאינו רואה ואינו מדבר.

(ו) והנה הנוטה למות, ברגעיו האחרונים מעביר במחשבתו את כל מה שעבר עליו בימי חייו, ואף בציור זה של נפש כלליות האומה, הקרובה להתבטל מקיומה, מעבירה האומה בדעתה את כל מה שאירע לה מאז היו ישראל לעם, בצאתם ממצרים, חִשַּׁבְתִּי בדעתי מה שעבר עלי ביָמִים מִקֶּדֶם, הם ימי הילדות, וזהו רמז לשנים של יציאת מצרים, שְׁנוֹת עוֹלָמִים – ובדורות שלאחר מכן.

(ז) אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה – בליל הגלות והצרות אזכור את המנגינות שעשיתי בעת גדולתי והצלחתי, כאשר הנהיג ה' את עם ישראל בניסים גלויים, עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה, לחשוב מדוע שקעה שמש הצלחתי, וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי – חיפשתי ברוחי לחקור ולדעת האם יתכן דבר שכזה, שיעזוב ה' את האומה שנבחרה על ידו, ויסירנה מלפניו, ואחר החיפוש והחקירה הסיק והוכיח שדבר זה הוא נמנע מצד הנהגת האלהים.