ז עַתָּ֤ה נִבְרְאוּ֙ וְלֹ֣א מֵאָ֔ז וְלִפְנֵי־י֖וֹם וְלֹ֣א שְׁמַעְתָּ֑ם פֶּן־תֹּאמַ֖ר הִנֵּ֥ה יְדַעְתִּֽין׃ ח גַּ֣ם לֹֽא־שָׁמַ֗עְתָּ גַּ֚ם לֹ֣א יָדַ֔עְתָּ גַּ֕ם מֵאָ֖ז לֹֽא־פִתְּחָ֣ה אָזְנֶ֑ךָ כִּ֤י יָדַ֨עְתִּי֙ בָּג֣וֹד תִּבְגּ֔וֹד וּפֹשֵׁ֥עַ מִבֶּ֖טֶן קֹ֥רָא לָֽךְ׃ ט לְמַ֤עַן שְׁמִי֙ אַֽאֲרִ֣יךְ אַפִּ֔י וּתְהִלָּתִ֖י אֶֽחֱטָם־לָ֑ךְ לְבִלְתִּ֖י הַכְרִיתֶֽךָ׃
֍֍֍
(ז) אותם ניסים חדשים שאעשה לכם, עַתָּה נִבְרְאוּ, וְלֹא היו מֵאָז, כי בדרך כלל נעשים הניסים בדרך של 'יש מיש', כלומר, שהשתנו הדברים פתאום, כמו המים שנהפכו לדם, או המטה שנהפך לנחש, ואף על פי שגם בדרך הטבע מתחלפים דברים ומשתנית הרכבתם לאחר זמן רב, עיקר הנס הוא שקרה הדבר בבת אחת, ובהודעת הנביא שיקרה הדבר בזמן מסוים, ובדברים אלו יכלו עובדי האלילים להטעות ולייחס את הדברים אל פסיליהם, אבל עתה יהיו הניסים בדרך של 'יש מאין', והם דברים שלא יכולים לקרות לעולם בדרך הטבע, אף לא לאחר זמן רב ובדרך רחוקה, וניסים אלו לא יוודעו אפילו לנביא בטרם יהיו, וְלִפְנֵי יוֹם וְלֹא שְׁמַעְתָּם – בימים שקדמו לנס לא שמעת מפי הנביא שיקרה הדבר הזה, והטעם לכך, פֶּן תֹּאמַר, הִנֵּה יְדַעְתִּין – כבר ידעתי שיקרה הדבר, ויקטן הנס בעיניך מאחר וידעת שיבוא, ואין חשש שעובדי האלילים יטענו שאליליהם עשו זאת, כי גם הם מודים שאין בכוחם ליצור יש מאין.
(ח) אמנם גם דבר זה לא הועיל, כי גַּם לֹא שָׁמַעְתָּ את הנס העתיד לקרות, גַּם לֹא יָדַעְתָּ על כך דבר, בכל זאת גַּם מֵאָז לֹא פִתְּחָה אָזְנֶךָ לשמוע ולהבין את דברי ה', כִּי יָדַעְתִּי שאין חסרון אמונתך מחמת טפשות או העדר ידיעה, שלזה יועיל מה שתראה ניסים גלויים ומחודשים, אלא בָּגוֹד תִּבְגּוֹד בזדון, הגם שאתה יודע את האמת, וּפֹשֵׁעַ מִבֶּטֶן קֹרָא לָךְ – עד שראוי לקרוא לך פושע מבטן, וכאילו מזמן לידתך אתה מוכן בטבעך אל הפשיעה והמרידה.
(ט) ואף על פי שדרך ה' להאריך אפו ולא להעניש מיד את החוטאים, הרי זה מתוך רצון שיחזרו בתשובה, ואצל הפושע בזדון שאין כל הניסים מועילים לו אין תקוה שיחזור בתשובה, והיה ראוי להענישו מיד, אך מכל מקם לְמַעַן קדושת שְׁמִי, שלא יתחלל בין הגויים, אַאֲרִיךְ אַפִּי שלא להענישך מיד, וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ – ולמען תהילתי, גם בשעה שאענישך לא אוציא כל חרון אפי עליך, אלא כביכול אעכבנו בחוטמי, לְבִלְתִּי הַכְרִיתֶךָ לגמרי.
