שיעור 384, ספר תהילים, פרק פ, ה-ח
(ה) יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֑וֹת עַד־מָתַ֥י עָ֝שַׁ֗נְתָּ בִּתְפִלַּ֥ת עַמֶּֽךָ׃
(ו) הֶֽ֭אֱכַלְתָּם לֶ֣חֶם דִּמְעָ֑ה וַ֝תַּשְׁקֵ֗מוֹ בִּדְמָע֥וֹת שָׁלִֽישׁ׃
(ז) תְּשִׂימֵ֣נוּ מָ֭דוֹן לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ וְ֝אֹֽיְבֵ֗ינוּ יִלְעֲגוּ־לָֽמוֹ׃
(ח) אֱלֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ וְהָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה׃
(ה) עתה מתפלל על עניותם ודלותם של ישראל באותו זמן, ואומר, יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת, עַד מָתַי עָשַׁנְתָּ (-חרה אפך) בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ, המתפללים לפניך על דלותם ועניותם, ואינך מקבל את תפילתם.
(ו) הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה, כי מרוב עניותם, שהם אוכלים לחם צר ומים לחץ, נדמה הדבר כאילו הם אוכלים לחם של דמעות, וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ, ו'שליש' הוא שיעור של מידה גדולה, ובלשון זו נרמז גם כי שלש פעמים הגלה אותם נבוכדנצר.
(ז) תְּשִׂימֵנוּ מָדוֹן לִשְׁכֵנֵינוּ – שמת אותנו לבני מריבה עם שכנינו, הגויים הגרים בארץ ישראל, וְאֹיְבֵינוּ יִלְעֲגוּ לָמוֹ – אויבינו לועגים על שכנינו, שיש להם מריבה עם אומה שפלה כמונו.
(ח) ולכן נבקש, אֱלֹהִים צְבָאוֹת הֲשִׁיבֵנוּ לגדולה ולעשירות שהיו לנו מקדם, וְהָאֵר פָּנֶיךָ אלינו, וְנִוָּשֵׁעָה.
