ו כִּֽי־כְאִשָּׁ֧ה עֲזוּבָ֛ה וַֽעֲצ֥וּבַת ר֖וּחַ קְרָאָ֣ךְ ה֑' וְאֵ֧שֶׁת נְעוּרִ֛ים כִּ֥י תִמָּאֵ֖ס אָמַ֥ר אֱלֹהָֽיִךְ׃ ז בְּרֶ֥גַע קָטֹ֖ן עֲזַבְתִּ֑יךְ וּבְרַֽחֲמִ֥ים גְּדֹלִ֖ים אֲקַבְּצֵֽךְ׃ ח בְּשֶׁ֣צֶף קֶ֗צֶף הִסְתַּ֨רְתִּי פָנַ֥י רֶ֨גַע֙ מִמֵּ֔ךְ וּבְחֶ֥סֶד עוֹלָ֖ם רִֽחַמְתִּ֑יךְ אָמַ֥ר גֹּֽאֲלֵ֖ךְ הֽ'׃
֍֍֍
(ו) ממשיך ומתאר הנביא את כנסת ישראל בזמן הגלות, כִּי כְאִשָּׁה עֲזוּבָה, וַעֲצוּבַת רוּחַ על כך שבעלה עזבה, קְרָאָךְ ה' בימי גלותך, אבל גם קודם לכן, כשישבו ישראל על אדמתם, וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס על בעלה, אָמַר עלייך אֱלֹהָיִךְ, כי באותו זמן חטאו בעבודה זרה והיו מאוסים בעיני ה'.
(ז) וכנגד זה שהיא כאשה עזובה מנחם אותה ה' ואומר, הלא בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ, כי כל העזיבה והגלות אינה נחשבת אלא כרגע קטן לעומת התשועה הגדולה והנצחית שעתידה להיות, וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים על כך שנעזבת, אֲקַבְּצֵךְ.
(ח) וכנגד זה שהיתה מאוסה בעיניו מחמת חטאיה, אומר ה', בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ – גם הקצף שקצפתי עלייך ומחמת כן הסתרתי פני ממך, היו בערך מועט ביותר, כמו רגע אחד, לעומת החסד הגדול של מחילת עוונותייך, וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ, כי על ידי הרחמים התחסדתי חסד עולם למחול את עוונך לגמרי, אָמַר גֹּאֲלֵךְ ה'.
