מסכת אבות, פרק ג, משנה ז

משנה ז: רַבִּי אֶלְעָזָר אִישׁ בַּרְתּוּתָא אוֹמֵר, תֶּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁאַתָּה וְשֶׁלָּךְ שֶׁלּוֹ. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (דברי הימים א כט) כִּי מִמְּךָ הַכֹּל וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַמְהַלֵּךְ בַדֶּרֶךְ וְשׁוֹנֶה וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ וְאוֹמֵר, מַה נָּאֶה אִילָן זֶה וּמַה נָּאֶה נִיר זֶה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ:

משנה ז: רַבִּי אֶלְעָזָר אִישׁ בַּרְתּוּתָא אוֹמֵר, תֶּן לוֹ מִשֶּׁלּוֹ – תן לקדוש ברוך הוא את גופך וממונך, לעשות בהם חפצי שמים, ואל תחשוב שאתה נותן משלך, אלא אתה נותן לו משלו, שֶׁהרי אַתָּה וְשֶׁלָּךְ, שֶׁלּוֹ. וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (דברי הימים א כט) 'כִּי מִמְּךָ הַכֹּל, וּמִיָּדְךָ נָתַנּוּ לָךְ'. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַמְהַלֵּךְ בַדֶּרֶךְ, וְשׁוֹנֶה – ולומד תורה, וּמַפְסִיק מִמִּשְׁנָתוֹ, וְאוֹמֵר 'מַה נָּאֶה אִילָן זֶה', וּ'מַה נָּאֶה נִיר (-שדה חרושה) זֶה', מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, שהרי זהו חילול כבוד התורה, שמפסיק מלימודו כדי להתבונן בדברים אלו (ואפילו שמתבונן בכך במעשי ה' ונפלאות הבריאה, מכל מקום אין לו להפסיק לשם כך ממשנתו).