שיעור 404, ספר תהילים, פרק פה, ו-ח

(ו) הַלְעוֹלָ֥ם תֶּֽאֱנַף־בָּ֑נוּ תִּמְשֹׁ֥ךְ אַ֝פְּךָ֗ לְדֹ֣ר וָדֹֽר׃

(ז) הֲֽלֹא־אַ֭תָּה תָּשׁ֣וּב תְּחַיֵּ֑נוּ וְ֝עַמְּךָ֗ יִשְׂמְחוּ־בָֽךְ׃

(ח) הַרְאֵ֣נוּ יְהוָ֣ה חַסְדֶּ֑ךָ וְ֝יֶשְׁעֲךָ֗ תִּתֶּן־לָֽנוּ׃

(ו) ומוסיף לטעון בתפילתו, הַלְעוֹלָם תֶּאֱנַף בָּנוּ – וכי יתכן שתכלה את כעסך בנו עד שנאבד לעולם, ללא תקומה, תִּמְשֹׁךְ אַפְּךָ לְדֹר וָדֹר – או היתכן שתחלק את העונש לדורות רבים, שבכל דור יבוא עונש מועט, והרי גם זה לא ימשך עד עולם, אלא בודאי יגיע דור אחד שבו יסתיים העונש.

(ז) ומבאר מדוע לא יתכן שנאבד לעולם, כי הרי אף אם נחשיב את האומה בכללותה כגוף מת וכעצמות יבשות, הֲלֹא אַתָּה תָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ, ואם כן לא יתכן שתעשה בנו כליה עולמית ונצחית, וכן לא יתכן שימשך העונש עד סוף כל הדורות, וְעַמְּךָ יִשְׂמְחוּ בָךְ – שהרי אנו עתידים לשמוח בה' באותו דור של גאולה, ואם כן לא ימשך העונש לכל הדורות.

(ח) ואם כן, כיון שבין כך עתיד להגיע אותו דור, נבקש שכבר עתה, בעת הפקידה השניה, הַרְאֵנוּ יְיָ חַסְדֶּךָ, שתהיה התשועה הנצחית בימינו, ולא תהיה זו גאולה מצד הרחמים בלבד, שאז יתכן שיהיה שינוי בדבר מצד המרחם או מצד המרוחם, אלא תהיה הגאולה מצד החסד, וכיון שהחסד הוא מצד ה' ללא התייחסות למקבל, אין החסד תם לעולם, וכמו שנאמר "וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ" (ישעיהו נ"ד ח'), וְיֶשְׁעֲךָ תִּתֶּן לָנוּ – תתן לנו את הישועה כפי שהיא באה מצדך, ולא כפי שהיא באה מצד מעשינו או זכויותינו, ולכן מכנה אותה 'ישעך', ובאופן זה היא באה מכח החסד, שאינו תם.