עניני גמילות חסדים / פרק ז
בא וראה כמה גדולה גנותו של מי שאינו גומל חסדים, עד שחשדוהו מחמת כן שהוא מה'ערב רב', שהרי נאמר בפסוק 'ונתן לך רחמים וריחמך', כל המרחם על הבריות – בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל שאינו מרחם על הבריות – בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו. ואמרו חז"ל שלשה סימנים יש באומה זו: ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים, ומי שאין בו שלשה סימנים אלו, אין ראוי להתדבק בו.
וראה כמה הפליגו חז"ל בגודל קלקולו של האיש שאינו גומל חסדים, עד שאמרו 'כל הכופר בגמילות חסדים, כאילו כופר בעיקר', וכוונתם, כי ה' יתברך הוא מקור הטוב והחסד, וכל בריאת העולם ונתינת התורה היא כדי שיזכו הברואים, ויוכל להיטיב ולהתחסד עמם, ולכן הכופר בענין החסד, הרי הוא ככופר בעיקר. ולכן יראה האדם להתדבק בדרכי ה' יתברך, שהם אך טוב וחסד, ויהיה טוב לו בעולם הזה ובעולם הבא.
