עניני גמילות חסדים / פרק ז
לאחר שהתבאר גודל החשיבות של מצות החסד, וגודל מעלתו של הגומל חסדים ומלוה לאחרים מממונו, יש להתבונן מדוע בני אדם מתרפים מגמילות חסדים, ולברר מדוע אין ממש בטענותיהם, אולי על ידי זה יתוקן ענין זה.
יש שנמנעים מלהלוות ממון מחמת פחד, שחושש שהלוה לא ישלם לו, ואינו רוצה ליטול ממנו משכון. אמנם אין זו טענה הפוטרת אותו ממצוה זו, כיון שאם הלה מבקש הלואה של סכום מועט, שגם מדין צדקה או מדין 'והחזקת בו' היה מוטל עליו לתת לו, אם כן בודאי חייב להלוות לו, שהרי גם אם לא ישלם לו בסוף – הרי זה כאילו נתן לו צדקה, שהוא חייב בה. וגם אם המדובר הוא בסכום גדול יותר, אם הלה מציע לתת לו משכון, עליו להלוות לו. ואם הלה אינו מציע לו משכון, וחושש להלוותו, עליו להתבונן כך: אם היו מציעים לו רווח על הלואה זו, האם היה מלוה או לא. ואם היה מלוה עבור רווח ממוני, הרי זה סימן שאין זו הלואה מסוכנת, כי בודאי לא היה מסכן את ממונו בשביל ספק רווח, אלא כנראה זו הלואה בטוחה, אלא שהיצר הרע מטיל ספק בליבו מחמת המצוה. ובכל מקרה לא ימהר להחליט בדבר מיד, אלא ישקול היטב בדעתו האם אכן יש בזה חשש נזק או לא.
