ג לָ֤מָּה צַּ֨מְנוּ֙ וְלֹ֣א רָאִ֔יתָ עִנִּ֥ינוּ נַפְשֵׁ֖נוּ וְלֹ֣א תֵדָ֑ע הֵ֣ן בְּי֤וֹם צֹֽמְכֶם֙ תִּמְצְאוּ־חֵ֔פֶץ וְכָל־עַצְּבֵיכֶ֖ם תִּנְגֹּֽשׂוּ׃ ד הֵ֣ן לְרִ֤יב וּמַצָּה֙ תָּצ֔וּמוּ וּלְהַכּ֖וֹת בְּאֶגְרֹ֣ף רֶ֑שַׁע לֹֽא־תָצ֣וּמוּ כַיּ֔וֹם לְהַשְׁמִ֥יעַ בַּמָּר֖וֹם קֽוֹלְכֶֽם׃ ה הֲכָזֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ צ֣וֹם אֶבְחָרֵ֔הוּ י֛וֹם עַנּ֥וֹת אָדָ֖ם נַפְשׁ֑וֹ הֲלָכֹ֨ף כְּאַגְמֹ֜ן רֹאשׁ֗וֹ וְשַׂ֤ק וָאֵ֨פֶר֙ יַצִּ֔יעַ הֲלָזֶה֙ תִּקְרָא־צ֔וֹם וְי֥וֹם רָצ֖וֹן לַֽהֽ'׃
֍֍֍
(ג) ולא די להם בכך, אלא שהם מתווכחים וטוענים טענות לה', וכך אומרים לו, לָמָּה צַּמְנוּ, וְלֹא רָאִיתָ, עִנִּינוּ נַפְשֵׁנוּ וְלֹא תֵדָע, כי לא ענה ה' לתפילותיהם. ומשיב להם ה' ואומר, הרי תכלית הצום היא להמאיס בעיני האדם את צרכיו הגשמיים, ואתם אינכם עושים כן, הֵן בְּיוֹם צֹמְכֶם בעצמו, תִּמְצְאוּ חֵפֶץ – נשאר חפצכם ורצונכם באכילה ושתיה, וְכָל עַצְּבֵיכֶם תִּנְגֹּשׂוּ – את העצבות שיש לכם ביום הצום מכך שאתם פורשים מתענוגי הגוף, אתם נוֹגְשִׂים ביד קשה, שאתם לוחצים ומכריחים את עצמכם להמנע מאכילה ושתיה, ואינכם עושים זאת ברצון הלב והנפש, אלא הצום הוא כמשא כבד עליכם.
(ד) הֵן לְרִיב וּמַצָּה תָּצוּמוּ – והרי אם תצומו כדי להתאסף למריבה וקטטה, וּלְהַכּוֹת זה את זה בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע, ומתוך כך תצומו ולא תאכלו, תעשו זאת בנפש חפיצה ובשמחה, ולא תרגישו את מניעת האכילה והשתיה כעול קשה. אבל לֹא תָצוּמוּ כן, בשמחה, כַיּוֹם לְהַשְׁמִיעַ בַּמָּרוֹם קוֹלְכֶם – כאשר אתם צמים כדי להשמיע את תפילתכם במרום, שצום זה הוא טירחה ועול עבורכם.
(ה) אמנם מוסיף הנביא ואומר להם, גם אם הייתם צמים ומתענים כראוי, הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ – וכי זהו הצום הנבחר בעיני ה', יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ, האם רצון ה' שיענה האדם את נפשו, הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ – האם מבקש ה' שיכופף האדם את קומתו כצמח הגומא הגבוה, שראשו נכפף תמיד, וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ, הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַה', כאילו המעשים החיצוניים הם העיקר, והלא תכליתם היא רק לעורר את הלב לתשובה, ולולא זאת אין בהם כל ממשות.
