שיעור 422, ספר תהילים, פרק פט, יב-יד

(יב) לְךָ֣ שָׁ֭מַיִם אַף־לְךָ֥ אָ֑רֶץ תֵּבֵ֥ל וּ֝מְלֹאָ֗הּ אַתָּ֥ה יְסַדְתָּֽם׃

(יג) צָפ֣וֹן וְ֭יָמִין אַתָּ֣ה בְרָאתָ֑ם תָּב֥וֹר וְ֝חֶרְמ֗וֹן בְּשִׁמְךָ֥ יְרַנֵּֽנוּ׃

(יד) לְךָ֣ זְ֭רוֹעַ עִם־גְּבוּרָ֑ה תָּעֹ֥ז יָֽ֝דְךָ֗ תָּר֥וּם יְמִינֶֽךָ׃

(יב) לְךָ שָׁמַיִם – הנהגת הטבע שתחילת השתלשלותה במערכת הכוכבים שבשמים, הרי היא מתייחסת רק אליך, אַף לְךָ אָרֶץ – וסוף ההנהגה הזו, המתגלה בארץ, גם היא שלך ותחת השגחתך, כי הרי תֵּבֵל (-החלק המיושב שבכדור הארץ) וּמְלֹאָהּ, אַתָּה יְסַדְתָּם, כי בתחילה היה כל העולם מכוסה מים, ולא היתה אפשרות שבני אדם יתקיימו בו, וה' אסף את המים למקום אחד וגילה את היבשה, וכך נוצרה האפשרות לקיים את תבל ומלואה, מקום מדור בני האדם.

(יג) צָפוֹן וְיָמִין – הקטבים שבצפון ובדרום, אַתָּה בְרָאתָם, אך השארת אותם כפי שהיו בתחילת בריאתם, באופן שאינם ראויים לישוב בני האדם, אך תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן, שהם ההרים שבאמצע הישוב, הכנת אותם למושב אנשי העולם, ועל כן בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ, כי הארץ תרנן ותשמח על הישוב והברכה שיש בה.

(יד) לְךָ זְרוֹעַ – ה'זרוע', שזהו הכינוי לכח הראשון (כפי שאצל בני האדם הזרוע היא המניעה את היד), הוא לך, כי בשונה מזרועו של האדם שכוחה אינו עצמי, כוחו הראשון של ה' הוא ממנו, עִם גְּבוּרָה, שגם הגבורה האמיתית והמוחלטת היא שלך, בשונה מגבורתו של האדם שאין היא חלק ממהותו, ואינה נחשבת אלא ביחס לאחרים החלשים ממנו, ואילו אצל ה' הגבורה היא בעצמותו, והגבורה ניכרת בשתי ההנהגות יחד, של הטבע ושל הנס, על ידי שתָּעֹז יָדְךָ – ידך השמאלית, שזהו משל להנהגת הטבע, המניעה בחוזקה את כל מערכת הכוכבים המוליכים את עניני הטבע, ואף על פי כן תָּרוּם יְמִינֶךָ – תתחזק ותתרומם יותר יד ימינך, שזהו משל להנהגה הניסית, שהנהגה זו מתגברת על הנהגת הטבע ומכניעה אותה, ובכך ניכרת יותר גבורת ה', והרי זה כמי שמניע גלגל ריחים ביד שמאלו בכח גדול, וביד ימינו עוצר אותו ומגלגלו לצד השני, והרי בכך הוא מראה את גבורתו בעצמו, ללא צורך להראות את הגבורה ביחס לאחרים.