יב. אסור לומר על דרשן שאין בדרשותיו כלום ואין מה לשמוע בהם, אפילו אם האמת היא כן.
יג. אדם המגלה סוד מעסקיו או מסחרו בפני שלשה, אף שהוא דבר היכול לגרום לו היזק או צער, מותר להם לספר את הדבר לאחרים (בתנאים המבוארים לעיל), אם לא גילה דעתו שהוא מקפיד שלא יספרו זאת.
* * *
פירוט ההלכה היומית: יב. כשיש מי שדורש בבית המדרש, אסור ללעוג עליו ולומר שאין בדרשותיו ממש, ואין מה לשמוע בהם, וכדומה, כיון שעל ידי דיבור כזה מצוי שגורם לדרשן היזק בממונו, וכמה פעמים גם גורם לו ביוש וצער. וגם לו יהי שדבריו אמיתיים, מכל מקום לשון הרע אסור אפילו על אמת. ואין שום תועלת שמכוון לה המלעיג והמתלוצץ מהדרשן. ואדרבה, אם בעל נפש הוא, צריך לייעץ לו אחר כך בינו לבינו שיאמר את הדרשה באופן אחר שיתקבל לפני השומעים, ובעצה זו יקיים גם 'ואהבת לרעך כמוך'. ועל כל פנים אסור לו לעשותו ללעג בפי הבריות, ואין בזה היתר של דבר שנאמר בפני שלשה.
יג. אם אדם גילה לחבירו ענין מעסקיו או מסחרו, וסיפר זאת בפני שלשה בני אדם, אף שזה דבר שמן הסתם אסור לספרו לבני אדם אחרים, שמא יגרם לאותו אדם היזק או צער, מכל מקום כיון שגילה דבר זה בפני שלשה, אנו רואים שאינו חושש שיתפרסם הדבר, ולכן מותר לכתחילה לשומע לספר את הדבר לאחרים, ובלבד שיתקיימו התנאים שנאמרו לעיל בדברים הנאמרים בפני שלשה. אבל אם אותו אדם גילה דעתו בפירוש שאינו רוצה שיפרסמו את הדבר, אסור.
