תורת הבית / פרק ג
כפי שהתבאר לעיל, זכות לימוד התורה גדולה ועצומה מאד, עד שבדקות ספורות יכול האדם לאסוף מאות מצוות, ואם כן יש להתפלא כיצד נעשה הדבר כהיתר בעיני בני אדם, לשבת בטלים אפילו כמה שעות ולא לעסוק בתורה. ונראה הטעם לזה, כי ידוע שמעיקר הדין אסור לכתוב כלל את התורה שבעל פה, ולכן בזמן חז"ל הקדמונים היו בני האדם מוכרחים ללמוד את התורה בעל פה, שאם לא כן לא היו יכולים ללמוד כלל, ואפילו בישיבתם בבית המדרש לא היו לומדים מתוך הכתב אלא משננים בעל פה, וממילא גם בלכתם בדרך, וגם כשישבו בביתם, היה קל להם להמשיך וללמוד בעל פה, כפי שעשו בבית המדרש, והיה זה להם כטבע שני, לעסוק בעל פה בדברי התורה. אבל לאחר זמן עמד רבי יהודה הנשיא וכתב את התורה שבעל פה, מחמת שדרש כן את הפסוק 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', ומהשמים הסכימו לכך, אמנם מחמת כן התרגלו בני האדם לעסוק בתורה רק בבית המדרש מתוך ספרים, וקשה להם ללמוד בעל פה כשהם הולכים בדרך, או יושבים בביתם.
אמנם, כפי שבעניני העולם הזה עושה האדם כל מאמץ להרויח ממון וכדומה, כך כאן על האדם להתאמץ לסייע לנפשו, ויעשה כן על ידי שיכין לעצמו ספרים שיכול הוא ללמוד בהם כשנפנה מעסקיו, ויקיים את הפסוק 'ודברת בם'.
