יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

הלכות תמידין ומוספים, פרק ח, א-ג

א) ביום חמשים מספירת העומר הוא חג השבועות, והוא הנקרא 'עצרת', וביום הזה מקריבין מוסף כמו מוסף ראש חדש, והיינו שני פרים, ואיל, ושבעה כבשים, כולם עולות, ושעיר חטאת. ואלו הן הקרבנות האמורות בחומש הפקודים, והם מוסף היום, ועוד מביאין יתר על המוסף ביום הזה מנחה חדשה, שתי הלחם, ומקריבין עם הלחם פר ושני אילים ושבעה כבשים, הכל עולות. ושעיר חטאת, ושני כבשים זבח שלמים, ואלו הן הקרבנות האמורות בחומש ויקרא. נמצא הקרב ביום זה יתר על שני התמידין, שלשה פרים (שנים למוסף ואחד עם שתי הלחם), ושלשה אילים (אחד למוסף ושנים לשתי הלחם), וארבעה עשר כבשים (שבעה למוסף ושבעה לשתי הלחם), הכל יחד עשרים בהמה עולות. ושני שעירי חטאות נאכלים לכהנים, ושני כבשים שלמים נאכלים לכהנים.

ב) שתי הלחם אינן באין אלא מן הארץ, ומן החדש – מהתבואה החדשה, שנאמר 'ממושבותיכם תביאו לחם תנופה' וגו'. לא מצאו חדש, יביאו מן העליה – משל שנה שעברה.

ג) חטים שירדו בעבים – מהעננים כגון שהיתה סערה בים, ושאבו העננים חיטים מספינה שהיתה בים, והטילה את החיטים בארץ ישראל], יש בהם ספק אם אני קורא בהם 'ממושבותיכם', כיון שירדו בארץ ישראל, או אינם ממושבותיכם, כיון שלא צמחו בארץ, לפיכך לכתחילה לא יביא, ואם הביא, כשר.

וכיצד היו עושין, מביאין שלש סאין חטין חדשות, ושפין אותן ביד, ובועטין בהם באגרוף, כדרך כל המנחות, וטוחנין אותן סולת, ומנפין מהן שני עשרונות מנופה בשתים עשרה נפה, והשאר נפדה ונאכל לכל אדם, ואותו חלק שנפדה חייב בחלה ופטור מן המעשרות, כמו שביארנו.

 

 

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר "יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ" וּמַה טַעַם יוֹמָם יְצַוֶּה ה' חַסְדּוֹ מִשּׁוּם "וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי". (חגיגה יב ב)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?