(ט) וַיִּגְעַ֣ר בְּיַם־ס֭וּף וַֽיֶּחֱרָ֑ב וַיּֽוֹלִיכֵ֥ם בַּ֝תְּהֹמ֗וֹת כַּמִּדְבָּֽר׃
(י) וַֽ֭יּוֹשִׁיעֵם מִיַּ֣ד שׂוֹנֵ֑א וַ֝יִּגְאָלֵ֗ם מִיַּ֥ד אוֹיֵֽב׃
(יא) וַיְכַסּוּ־מַ֥יִם צָֽרֵיהֶ֑ם אֶחָ֥ד מֵ֝הֶ֗ם לֹ֣א נוֹתָֽר׃
(יב) וַיַּֽאֲמִ֥ינוּ בִדְבָרָ֑יו יָ֝שִׁ֗ירוּ תְּהִלָּתֽוֹ׃
(יג) מִֽ֭הֲרוּ שָֽׁכְח֣וּ מַֽעֲשָׂ֑יו לֹֽא־חִ֝כּ֗וּ לַֽעֲצָתֽוֹ׃
(ט) וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף, וַיֶּחֱרָב, והוסיף להפליא עמהם את ניסיו, וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר – הלכו בתהומות הים כמהלכים במדבר, שהקרקע היתה יבישה לגמרי, ואף שקרקעית הים הולכת ומעמיקה יותר ויותר, העלה ה' את קרקעית הים כדי שתהיה להם דרך ישרה, כמהלכים במדבר.
(י) וַיּוֹשִׁיעֵם מִיַּד שׂוֹנֵא, וַיִּגְאָלֵם מִיַּד אוֹיֵב, שאיבתו גלויה יותר משל השונא.
(יא) וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם, שהם גרועים מהשונאים והאויבים, כי הם העושים צרות ומריעים בפועל, והם המצריים שרדפו אחריהם לתוך הים, אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר.
(יב) וַיַּאֲמִינוּ בִדְבָרָיו על ידי שראו את כל הניסים הללו, יָשִׁירוּ תְּהִלָּתוֹ.
(יג) אמנם לאחר מכן מִהֲרוּ שָׁכְחוּ מַעֲשָׂיו, כי בבואם לרפידים והוציא להם ה' מים מן הסלע, נפסק השליו, ומחמת כן חשבו שאין יכולת לה' לתת להם שלשה דברים יחד, לחם בשר ומים, אלא רק שני דברים, אמנם הטעם האמיתי שמנע מהם ה' את השליו הוא כדי לנסותם ולראות את אשר בלבבם, והיתה זו עצת ה' להכניע את חומריותם ותאוותם, אך הם לֹא חִכּוּ לַעֲצָתוֹ זו.
