משנה ג: גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט, הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, וְדֵין דְיִהְוֵי לִיכִי מִנַּאי סֵפֶר תֵּרוּכִין וְאִגֶּרֶת שִׁבּוּקִין וְגֵט פִּטּוּרִין לִמְהָךְ לְהִתְנָסְבָא לְכָל גְּבַר דְּתִצְבַּיִן. גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט שִׁחְרוּר, הֲרֵי אַתְּ בַּת חוֹרִין, הֲרֵי אַתְּ לְעַצְמֵךְ:
משנתנו מבארת מהו עיקר נוסח הגט שצריכים לכתוב בו (מלבד שמות האיש והאשה, המקום והזמן).
גּוּפוֹ (-עיקרו) שֶׁל גֵּט, הוא מה שכותב לה הבעל 'הֲרֵי אַתְּ מֻתֶּרֶת לְכָל אָדָם'. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אף נוסח זה הוא עיקר הגט, שכותב הבעל 'וְדֵין דְיִהְוֵי לִיכִי מִנַּאי – וזה יהיה לך ממני סֵפֶר תֵּרוּכִין (-גירושין) וְאִגֶּרֶת שִׁבּוּקִין (-עזיבה) וְגֵט פִּטּוּרִין (-פטור מחובות הבעל לאשתו), לִמְהָךְ לְהִתְנָסְבָא לְכָל גְּבַר דְּתִצְבַּיִן – ללכת להינשא לכל אדם שתרצי. וטעמו של רבי יהודה, כיון שלולא נוסח זה ניתן להבין שהגירושין נעשו בעל פה, על ידי אמירה בלבד, והגט הוא שטר ראיה בלבד, ולכן יש צורך לכתוב בו בפירוש שעל ידי גט זה היא מתגרשת וניתרת להינשא לכל אדם.
גּוּפוֹ שֶׁל גֵּט שִׁחְרוּר, הניתן לעבד או שפחה כנעניים, הֲרֵי אַתְּ בַּת חוֹרִין, הֲרֵי אַתְּ לְעַצְמֵךְ (ונקטה המשנה נוסח של גט הניתן לשפחה אגב נוסח הגט הניתן לאשה שעסקנו בכך ברישא).
