(מ) וַיִּֽחַר־אַ֣ף יְהוָ֣ה בְּעַמּ֑וֹ וַ֝יְתָעֵ֗ב אֶת־נַֽחֲלָתֽוֹ׃
(מא) וַיִּתְּנֵ֥ם בְּיַד־גּוֹיִ֑ם וַֽיִּמְשְׁל֥וּ בָ֝הֶ֗ם שֹֽׂנְאֵיהֶֽם׃
(מב) וַיִּלְחָצ֥וּם אֽוֹיְבֵיהֶ֑ם וַ֝יִּכָּֽנְע֗וּ תַּ֣חַת יָדָֽם׃
(מג) פְּעָמִ֥ים רַבּ֗וֹת יַצִּ֫ילֵ֥ם וְ֭הֵמָּה יַמְר֣וּ בַֽעֲצָתָ֑ם וַ֝יָּמֹ֗כּוּ בַּֽעֲו͏ֹנָֽם׃
(מד) וַ֭יַּרְא בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם בְּ֝שָׁמְע֗וֹ אֶת־רִנָּתָֽם׃
(מה) וַיִּזְכֹּ֣ר לָהֶ֣ם בְּרִית֑וֹ וַ֝יִּנָּחֵ֗ם כְּרֹ֣ב חֲסָדָֽו׃
(מו) וַיִּתֵּ֣ן אוֹתָ֣ם לְרַֽחֲמִ֑ים לִ֝פְנֵ֗י כָּל־שֽׁוֹבֵיהֶֽם׃
(מז) הֽוֹשִׁיעֵ֨נוּ ׀ יְה֘וָ֤ה אֱלֹהֵ֗ינוּ וְקַבְּצֵנוּ֮ מִֽן־הַגּ֫וֹיִ֥ם לְ֭הֹדוֹת לְשֵׁ֣ם קָדְשֶׁ֑ךָ לְ֝הִשְׁתַּבֵּ֗חַ בִּתְהִלָּתֶֽךָ׃
(מח) בָּ֤רֽוּךְ יְהוָ֨ה אֱלֹהֵ֪י יִשְׂרָאֵ֡ל מִן־הָ֤עוֹלָ֨ם ׀ וְעַ֬ד הָֽעוֹלָ֗ם וְאָמַ֖ר כָּל־הָעָ֥ם אָמֵ֗ן הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃
(מ) וַיִּחַר אַף יְיָ בְּעַמּוֹ להענישם, וַיְתָעֵב אֶת נַחֲלָתוֹ (כי לשון 'נחלה' מורה בדרך כלל על קשר האהבה שיש לה' עם ישראל על ידי קדושתם, ובכך שחטאו כל כך הפכו את השייכות הזו לתועבה).
(מא) וַיִּתְּנֵם בזמן השופטים בְּיַד גּוֹיִם, וַיִּמְשְׁלוּ בָהֶם שֹׂנְאֵיהֶם.
(מב) וַיִּלְחָצוּם אוֹיְבֵיהֶם – אחר כך מסרם ביד האויבים, שהם גרועים מהשונאים, ולא רק שמשלו בהם אלא גם לחצו אותם, וַיִּכָּנְעוּ ישראל תַּחַת יָדָם.
(מג) וכיון שפְּעָמִים רַבּוֹת יַצִּילֵם, ואף על פי כן לא חזרו בהם, אלא וְהֵמָּה יַמְרוּ בַעֲצָתָם – מרו את פי ה' מחמת עצה ומחשבה של כפירה, ולא מחמת תאוות וכדומה, לכן וַיָּמֹכּוּ בַּעֲוֹנָם – נעשו מוכים ונדכאים לגמרי מחמת עוונם (ולשון 'עוון' מורה על חטא הבא מחמת עיוות השכל וכפירה בה').
(מד) וַיַּרְא ה' בַּצַּר לָהֶם, בְּשָׁמְעוֹ אֶת רִנָּתָם.
(מה) וַיִּזְכֹּר לָהֶם בְּרִיתוֹ שכרת עם אבותיהם, וַיִּנָּחֵם כְּרֹב חֲסָדָיו, אך בכל זאת, כיון שהיה חטאם בכפירה ביכולת והשגחת ה', לכן גם עתה לא הושיעם לגמרי להנהיגם בניסים גלויים למעלה מהטבע.
(מו) אלא אף שנשארו תחת שלטון הגוים, וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים, לִפְנֵי כָּל שׁוֹבֵיהֶם.
(מז) וכיון שעדיין לא נגאלו לגמרי, מבקש עתה בתפילתו, הוֹשִׁיעֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם, ואז לא נודה רק ל'שמך', אלא נוכל לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ, שלשון 'שם קדשך' מורה על הנהגה ניסית גלויה המשדדת את כוחות הטבע, והנהגה קדושה זו מכוונת כנגד הנהגתם של ישראל, שכאשר הם מכוונים דרכם בקדושה, נוהג עמהם ה' בהנהגת קודש למעלה מחוקי וגדרי הטבע, וזה יהיה כאשר נזכה לְהִשְׁתַּבֵּחַ – להשביח את הנהגתינו ולהעלותה מִדרגה לְדרגה, בִּתְהִלָּתֶךָ – בכך שנכוון אותה כנגד תהילתך, שאלו הן מידותיו של ה' בהנהגת העולם, רחום וחנון ושאר המידות, וכאשר ישראל הולכים בדרכים אלו המכוונות כנגד דרכי ה' הרי הם משתבחים והולכים, ונוהג עמהם ה' בהנהגת ניסים ונפלאות.
(מח) בָּרוּךְ יְיָ שהוא תמיד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, המשגיח עליהם בפרטות ומקושר באהבתם, מִן הָעוֹלָם הזה שבו ההנהגה היא בניסים נסתרים, וְעַד הָעוֹלָם הבא שבו תהיה ההנהגה בניסים גלויים, וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן, כי יאמינו בה' ויבטחו בו, הַלְלוּ יָהּ.
