ט כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת עוֹלֵ֛ל יְעֽוֹלְל֥וּ כַגֶּ֖פֶן שְׁאֵרִ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל הָשֵׁב֙ יָֽדְךָ֔ כְּבוֹצֵ֖ר עַל־סַלְסִלּֽוֹת׃ י עַל־מִ֨י אֲדַבְּרָ֤ה וְאָעִ֨ידָה֙ וְיִשְׁמָ֔עוּ הִנֵּה֙ עֲרֵלָ֣ה אָזְנָ֔ם וְלֹ֥א יֽוּכְל֖וּ לְהַקְשִׁ֑יב הִנֵּ֣ה דְבַר־יְהוָ֗ה הָיָ֥ה לָהֶ֛ם לְחֶרְפָּ֖ה לֹ֥א יַחְפְּצוּ־בֽוֹ׃ יא וְאֵת֩ חֲמַ֨ת יְהוָ֤ה ׀ מָלֵ֨אתִי֙ נִלְאֵ֣יתִי הָכִ֔יל שְׁפֹ֤ךְ עַל־עוֹלָל֙ בַּח֔וּץ וְעַ֛ל ס֥וֹד בַּֽחוּרִ֖ים יַחְדָּ֑ו כִּֽי־גַם־אִ֤ישׁ עִם־אִשָּׁה֙ יִלָּכֵ֔דוּ זָקֵ֖ן עִם־מְלֵ֥א יָמִֽים׃ יב וְנָסַ֤בּוּ בָֽתֵּיהֶם֙ לַֽאֲחֵרִ֔ים שָׂד֥וֹת וְנָשִׁ֖ים יַחְדָּ֑ו כִּֽי־אַטֶּ֧ה אֶת־יָדִ֛י עַל־יֹֽשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ נְאֻם־יְהוָֽה׃
֍֍֍
(ט) כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת, עוֹלֵל יְעוֹלְלוּ כַגֶּפֶן – כפי שנוטלים מהגפן את ה'עוללות', שהם הענבים הבודדים שנשארים לאחר הבצירה, כך יקרה לשְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, כי לאחר שיגלה נבוכדנצר את רוב ישראל, יחזור להגלות אף את הבודדים שישארו בארץ ישראל, ואחרי הבצירה עצמה של עיקר הענבים, הָשֵׁב יָדְךָ שוב, כְּבוֹצֵר עַל סַלְסִלּוֹת – כאילו אתה בוצר שוב את הענבים שכבר נבצרו והונחו בסלים קטנים, כיון שלאחר שכבר הגלה אותם נבוכדנצר פעם אחת, חזרו וגלו פעם נוספת בתוך גלותם, כי המעטים שנשארו בארץ ישראל וירדו למצרים, השיגה אותם יד האויב והגלתה אותם שנית.
(י) אך לאחר כל האזהרות הללו מתאונן הנביא ואומר, עַל מִי אֲדַבְּרָה, כדרך אדם המוכיח ומורה דרך ישרה, וְאָעִידָה – ואת מי אעיד כדרך המתרה ומאיים בעונשים, וְיִשְׁמָעוּ, הִנֵּה עֲרֵלָה – סתומה אָזְנָם, וְלֹא יוּכְלוּ לְהַקְשִׁיב לדברי המוכיחים אותם, הִנֵּה דְבַר ה' אשר ביד הנביא המתרה בהם שיבואו עליהם עונשים, כיון שהם יודעים שבאמת חטאו בחטאים אלו, הָיָה לָהֶם לְחֶרְפָּה – נחשב בעיניהם כאילו מחרף אותם הנביא, הגם שהוא מדבר בשם ה', ולכן לֹא יַחְפְּצוּ בוֹ.
(יא) אך אומר הנביא, אף שבעיניהם דברי ה' נחשבים לחירוף, וְאֵת חֲמַת ה' מָלֵאתִי – מלא אני בתוכחות שציוה עלי ה' לומר לישראל, נִלְאֵיתִי הָכִיל – התעייפתי מלהכילם אצלי, ומוכרח אני לאומרם לישראל, כציווי ה'. ומשיב לו ה', שְׁפֹךְ את החימה הזו עַל עוֹלָל בַּחוּץ, וְעַל סוֹד בַּחוּרִים יַחְדָּו, כִּי גַם אִישׁ עִם אִשָּׁה – הוריהם של העולל והבחור, יִלָּכֵדוּ בעונש זה, זָקֵן – אבי אביהם, עִם מְלֵא יָמִים, שהוא אבי אבי אביהם, כולם ייענשו בעונש זה, כי המשפחה כולה תיכרת.
(יב) ולא יהיה זה כמו בימי שלום, שאם אדם אחד מהמשפחה נעדר ונלקח בשבי נותנים את נכסיו לאחד מבני המשפחה לשומרם עבורו, אלא כאן יפלו כולם בפעם אחת, וְנָסַבּוּ בָתֵּיהֶם לַאֲחֵרִים, וכן השָׂדוֹת, וְנָשִׁים יַחְדָּו לא תחכנה לבעליהן, כִּי אַטֶּה אֶת יָדִי בפעם אחת עַל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, נְאֻם ה'.
