מצוה תקלד) שלא לשעבד אשת יפת תואר כמו שפחה

פרשת כי תצא

"לא תתעמר בה תחת אשר עיניתה" (דברים כא יד)

מצוות לא תעשה שלא נעבוד באשת יפת תואר שנלקחה במלחמה לשם אישות, ועל זה נאמר 'לא תתעמר בה תחת אשר עניתה'. ופירוש 'לא תתעמר' שלא להשתמש בה, וכן אמרו בספרי, לא תתעמר בה, לא תשתמש בה. והענין הוא שלא נעמידנה כפילגש או שפחה לעבדות. ואין ענין הכתוב שלא נשתמש בה בכל דבר שהנשים עושות לבעליהן, אבל הכתוב יאסור מלעשותה שפחה בביתו, כמו שאסר מלמוכרה גם כן לשפחה, והכוונה אחת.

משרשי המצוה, ללמד נפשנו מדות טובות ויקרות, וכבר כתבתי בהרבה מקומות כי הנפש היקרה – ראויה לקבל הטובות, ועליה יחולו הברכות לעולם, וכיון שחפץ הא-ל בטוב עמו הכתירם בכל מדה חמודה ומהודרת, ואין ספק כי גם זו ממדת הנבלים הפחותים, להעביד את האשה כשפחה אחר שהשכיבוה בחיקם, ידוע הדבר, אין להאריך בו.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

ביאור רחב של המצוה

מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'

מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁהַלּוֹקֵחַ אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר בַּמִּלְחָמָה (מצוה תקלב) וּבָא עָלֶיהָ בִּיאָה רִאשׁוֹנָה, לֹא יַעֲבֹד בָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹבְדִים בְּשִׁפְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא יד) "וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וְגוֹ' לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ'. וּפֵרוּשׁ 'מִתְעַמֵר' מִלָּשׁוֹן שִׁמּוּשׁ, וּכְפִי שֶׁפֵּרְשׁוּ חֲזַ"ל בְּסִפְרִי, וְכַוָּנַת הַכָּתוּב שֶׁלֹּא יַעֲמִידֶנָהּ כְּפִלֶגֶשׁ אוֹ שִׁפְחָה לְעַבְדוּת. אַךְ אֵין הַכַּוָּנָה שֶׁאַף אִם נְשָׂאָהּ לְאִשָּׁה כַּדִּין לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ בְּכָל דָּבָר שֶׁדֶּרֶךְ הַנָּשִׁים לַעֲשׂוֹת לְבַעְלֵיהֶן, שֶׁזֶּה בְּוַדַּאי מֻתָּר, אֲבָל הַכָּתוּב יֶאְסֹר לַעֲשׂוֹתָהּ שִׁפְחָה לְעַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָסַר לְמוֹכְרָהּ כְּשִׁפְחָה לַאֲחֵרִים (מצוה תקלג).

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, כְּפִי שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה תקלג), לְלַמֵּד אֶת נַפְשֵׁנוּ מִדּוֹת טוֹבוֹת וִיקָרוֹת, כִּי הַנֶּפֶשׁ הַיְקָרָה רְאוּיָה לְקַבֵּל טוֹבוֹת וְעָלֶיהָ יָחוּלוּ הַבְּרָכוֹת לְעוֹלָם, וּמֵאַחַר וְהָאֵל חָפֵץ בְּטוֹבַת עַמּוֹ, הִכְתִּירָם בְּכָל מִדָּה חֲמוּדָה וּמְהֻדֶּרֶת, וְאֵין סָפֵק כִּי דָּבָר זֶה הוּא מִמִּדַּת הַנְּבָלִים הַפְּחוּתִים בְּתַכְלִית, לַהֲפֹךְ אֶת הָאִשָּׁה לְשִׁפְחָה לְאַחַר שֶׁהָיְתָה בְּחֵיקָם, יָדוּעַ הַדָּבָר, אֵין לְהַאֲרִיךְ בּוֹ.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עַל אַדְמָתָם, כִּי אָז הָיוּ לָהֶם רְשׁוּת וִיכֹלֶת לְהִלָּחֵם. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה, וְהִתְעַמֶּר בְּאֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר כְּדֶרֶךְ שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בְּשִׁפְחָה, עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה זוֹ.