המשך יד. החבר: ארץ ישראל הוא המקום שבנו בו האבות את המזבחות, ונענו קרבנותיהם באש מהשמים, וזכו בזכות קרבנותיהם לרוח נבואה. ומקום עקידת יצחק אף הוא בארץ ישראל היה, בהר שמם לא מיושב, והוא הנקרא 'הר המוריה'. וכשנעצרה מגיפת הדבר שפרצה בימי דוד בזכות הקרבנות שהקריב דוד בגורן ארונה היבוסי, התברר לכולם כי מקום זה הוא המיועד להשראת השכינה, ואף שבימי דוד היה כבר מקום ישוב, אבל הוא הוא מקום העקידה. ואמנם גם אז לא היה מיושב כל כך, ועל כן היה ארונה היבוסי עובד וחורש בו. וזאת היתה כונת אברהם אבינו בשם שנתן להר המוריה, כמו שכתוב 'ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה'. (ההר שיאמר עליו לדורות, מקום זה הוא המקום שבו ה' מתגלה, והוא מקום המקדש), וכן מבואר בדברי הימים, כי בית המקדש בנוי בהר המוריה. וללא ספק מקומות אלה הם הראויים להקרא שער השמים. והנה יעקב אבינו כשזכה לחלום הנבואי, וראה מראות אלהים, לא יחס זאת לזוך לבו או לאמונתו הטהורה, אלא תלה כל זה בזכות המקום, כמו שאמר: 'ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה', ולפני כן כשנקלע לאותו מקום נאמר ויפגע במקום, כלומר במקום המיוחד והחשוב.
