משנה ד: אֵיזוֹהִי עוֹלֶלֶת. כָּל שֶׁאֵין לָהּ לֹא כָתֵף וְלֹא נָטֵף. אִם יֶשׁ לָהּ כָּתֵף אוֹ נָטֵף, שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, אִם סָפֵק, לָעֲנִיִּים. עוֹלֶלֶת שֶׁבָּאַרְכֻּבָּה, אִם נִקְרֶצֶת עִם הָאֶשְׁכּוֹל, הֲרֵי הִיא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וְאִם לָאו, הֲרֵי הִיא שֶׁל עֲנִיִּים. גַּרְגֵּר יְחִידִי, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֶשְׁכּוֹל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עוֹלֶלֶת:
משנה ד: נאמר בתורה בפרשת מתנות עניים (ויקרא יט י) "וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל", ומשנתנו מבארת אילו ענבים נחשבים 'עוללות', ושייכים לעניים: אֵיזוֹהִי 'עוֹלֶלֶת', כָּל שֶׁאֵין לָהּ לֹא כָתֵף וְלֹא נָטֵף, כלומר, אשכול ענבים רגיל גדל באופן שיש לו שרביט אמצעי, ומחוברים אליו אשכולות קטנים רבים, עד שנראה כמי שיש לו 'כתפיים', וגרגרים מרובים של ענבים בקצהו התחתון, הנראים כמי ש'נוטפים', אבל אשכול שאין לו כתפיים של ענבים, אלא ענביו מחוברים לשרביט האמצעי, אחד לכאן ואחד לכאן, וכן אין לו ענבים מרובים בתחתיתו, הרי הוא של העניים (ומכונה 'עולל', מלשון תינוק, כיון שאשכול זה בפני האשכולות הרגילים והגדולים, כעולל לפני האיש), ואִם יֶשׁ לָהּ כָּתֵף, אוֹ שיש לה נָטֵף, הרי היא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. אִם סָפֵק, והיינו כשיש אשכולות קטנים המחוברים לשרביט האמצעי, אך אינם שוכבים יפה ככתפיים, הרי זה לָעֲנִיִּים.
עוֹלֶלֶת שֶׁבָּאַרְכֻּבָּה – ענף שיש בו כמה אשכולות, וביניהם יש גם עוללות, אִם נִקְרֶצֶת – נחתכת העוללת יחד עִם הָאֶשְׁכּוֹל, הֲרֵי הִיא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וכפי שהתבאר לעיל (פ"ה מ"ב) ששיבולת המגיעה לקמה, הקמה מצילתה מלהיות 'שכחה' והרי היא של בעל הבית, וְאִם לָאו, שאינה נחתכת יחד עם האשכול, הֲרֵי הִיא שֶׁל עֲנִיִּים.
גַּרְגֵּר יְחִידִי – אשכול שאין לו אשכולות קטנים המחוברים לשרביט האמצעי, אך בשרביט האמצעי עצמו יש ענבים המחוברים אליו ושוכבים זה על גבי זה, ונראים כעין כתף ונטף, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כיון שיש בו יותר משלשה ענבים הרי זה נחשב אֶשְׁכּוֹל, והוא של בעל הבית. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עוֹלֶלֶת, ושייכת לעניים.
