שיעור 121, ספר שמואל, פרק כא, יג-טז

(יג) וַיָּ֧שֶׂם דָּוִ֛ד אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בִּלְבָב֑וֹ וַיִּרָ֣א מְאֹ֔ד מִפְּנֵ֖י אָכִ֥ישׁ מֶֽלֶךְ־גַּֽת׃ (יד) וַיְשַׁנּ֤וֹ אֶת־טַעְמוֹ֙ בְּעֵ֣ינֵיהֶ֔ם וַיִּתְהֹלֵ֖ל בְּיָדָ֑ם וַיְתָו֙ עַל־דַּלְת֣וֹת הַשַּׁ֔עַר וַיּ֥וֹרֶד רִיר֖וֹ אֶל־זְקָנֽוֹ׃ (טו) וַיֹּ֥אמֶר אָכִ֖ישׁ אֶל־עֲבָדָ֑יו הִנֵּ֤ה תִרְאוּ֙ אִ֣ישׁ מִשְׁתַּגֵּ֔עַ לָ֛מָּה תָּבִ֥יאוּ אֹת֖וֹ אֵלָֽי׃ (טז) חֲסַ֤ר מְשֻׁגָּעִים֙ אָ֔נִי כִּֽי־הֲבֵאתֶ֣ם אֶת־זֶ֔ה לְהִשְׁתַּגֵּ֖עַ עָלָ֑י הֲזֶ֖ה יָב֥וֹא אֶל־בֵּיתִֽי׃

֍֍֍

(יג) וַיָּשֶׂם דָּוִד אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּלְבָבוֹ, וַיִּרָא מְאֹד מִפְּנֵי אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת.

(יד) וַיְשַׁנּוֹ אֶת טַעְמוֹ בְּעֵינֵיהֶם – שינה את דבריו, שבתחילה נתן טעם לדבריו שברח מפני שאול, ועתה אמר טעם אחר, וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם בדברי שגעון, וַיְתָו (-כתב) עַל דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר דברי שטות, וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל זְקָנוֹ.

(טו) כיון שראה אכיש שכל הנהגתו של דוד בשגעון, כעס על עבדיו שהביאו לפניו את דוד, וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל עֲבָדָיו, הרי אינכם יכולים לומר שלא ידעתם שהוא משוגע, הִנֵּה תִרְאוּ אִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ, והדבר ניכר לכל ובודאי ראיתם זאת, ואם כן לָמָּה תָּבִיאוּ אֹתוֹ אֵלָי.

(טז) ואם תאמרו שהבאתם אותו לפני כדי להשתעשע בו, וכי חֲסַר מְשֻׁגָּעִים אָנִי, כיון שגם אשתו ובתו היו משוגעות, כִּי מחמת כן הֲבֵאתֶם אֶת זֶה לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי – להשתגע בדברים הנוגעים אלי, ולבזות אותי (שהיה כותב על השער שאכיש חייב לו ממון רב), ואם תאמרו שלא הבאתם אותו אלא בא מעצמו, והרי דבר זה אינו יתכן, הֲזֶה יָבוֹא אֶל בֵּיתִי – וכי היו מניחים לו לבא מעצמו, כאשר הוא משוגע לגמרי.