א. אסור לאדם להכות את חברו, ואם הכהו, עובר בלא תעשה, שנאמר לגבי אדם החייב מלקות בבית דין 'לא יוסיף להלקותו', ואם הקפידה התורה על אדם שהתחייב מלקות, שלא להוסיף לו מכה יתירה, כל שכן שאסור להכות סתם אדם מישראל. (קצש"ע קפד).
ב. כל המרים ידו על חבירו להכותו, אף על פי שלא הכהו, נקרא רשע, שנאמר 'ויאמר לרשע למה תכה רעך', ולא אמר 'למה היכית' אלא 'למה תכה', אף על פי שעדיין לא הכה. (שם)
