ספר נשים: הלכות אישות, פרק א
ז) כל שאסר ביאתו בתורה ולא חייב עליו כרת, הן הנקראים 'איסורי לאוין', ועוד נקראין 'איסורי קדושה', ותשעה הן, ואלו הן, אלמנה לכהן גדול, גרושה או זונה או חללה בין לכהן גדול בין לכהן הדיוט, וממזרת לבן ישראל ובת ישראל לממזר, ובת ישראל לעמוני ומואבי, ובת ישראל לפצוע דכא וכרות שפכה, וגרושתו של האדם אחר שנשאת לאחר, ויבמה שנשאת לזר ועדיין רשות היבם עליה. החלוצה, הרי היא כגרושה והיא אסורה לכהן מדברי סופרים. והנתינים הרי הם כממזרים, אחד זכרים ואחד נקבות, ואיסורם מדברי סופרים, ובהלכות איסורי ביאה יתבאר לך מה הם הנתינים:
ח) ויש שאיסור ביאתן ב'עשה' ואינו מחייבי לאוין, ושלשה הם, מצרי ואדומי דור ראשון ודור שני, אחד זכרים ואחד נקבות. ובעולה לכהן גדול, לפי שלא נאמר באלו 'לא יבוא' או 'לא יקח', אלא מכלל שנאמר 'דור שלישי יבוא להם בקהל ה" אתה למד שדור ראשון ושני לא יבוא, ומכלל שנאמר בכהן גדול 'והוא אשה בבתוליה יקח' אתה למד שאינה בתולה לא יקח, ולאו הבא מכלל עשה, הרי הוא כ'עשה':
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
