א. מי שנהג בחומרה מסוימת, שאינה מעיקר הדין, כגון שנהג לצום בימי הסליחות, אפילו אם נהג כן רק פעם אחת, אך היתה דעתו לנהוג כן לעולם, או שנהג כן שלש פעמים אף על פי שלא היה בדעתו לנהוג כן לעולם, ולא עשה תנאי שתהיה הנהגתו בלי נדר, ורוצה להפסיק ממנהגו מחמת שאינו בריא וכדומה, צריך התרת נדרים, ויפתח בחרטה שהוא מתחרט על מה שנהג כן לשם נדר. (קצש"ע סז).
ב. לכן, מי שרוצה לנהוג באיזו חומרה לשם סייג ופרישות, יאמר בתחילה שאינו מקבל עליו כן בנדר, וגם יאמר שאין בדעתו לנהוג כן אלא בפעם זו, או בפעמים שירצה, ולא לעולם. (שם).
