מסכת כלים, פרק ט, משנה ו

משנה ו: הַגֶּפֶת וְהַזַּגִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ בְטָהֳרָה וְהָלְכוּ עֲלֵיהֶם טְמֵאִים, וְאַחַר כָּךְ יָצְאוּ מֵהֶן מַשְׁקִין, טְהוֹרִין, שֶׁמִּתְּחִלָּתָן נַעֲשׂוּ בְטָהֳרָה. כּוּשׁ שֶׁבָּלַע אֶת הַצִּנּוֹרָא, מַלְמָד שֶׁבָּלַע אֶת הַדָּרְבָן, לְבֵנָה שֶׁבָּלְעָה אֶת הַטַּבַּעַת, וְהֵן טְהוֹרִים, נִכְנְסוּ לְאֹהֶל הַמֵּת, נִטְמָאוּ. הֱסִיטָן הַזָּב, נִטְמָאוּ. נָפְלוּ לַאֲוִיר הַתַּנּוּר טָהוֹר, טִמְּאוּהוּ. נָגַע בָּהֶן כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, טָהוֹר:

משנה ו: הַגֶּפֶת – פסולת של זיתים לאחר שהוציאו מהם את השמן, וְהַזַּגִּין – פסולת של ענבים לאחר שהוציאו מהם את היין, שֶׁנַּעֲשׂוּ בְטָהֳרָה – על ידי בני אדם טהורים, וּלאחר מכן הָלְכוּ עֲלֵיהֶם בני אדם טְמֵאִים, שלא מתוך כוונה להוציא מהם את המשקים שנשארו בהם, וְאַחַר כָּךְ (-ועל ידי הליכתם עליהם) יָצְאוּ מֵהֶן מַשְׁקִין, הרי אותם משקים נשארים טְהוֹרִין, כיון שגפת וזגין אינם מקבלים טומאה כלל, ואף השמן והיין המועטים שיצאו מהם, כיון שלא היתה כוונת הטמאים להוציאם, ומשקה שיצא שלא מרצון של אדם אין לו שם 'משקה' ואינו מקבל טומאה, ובדריכה הראשונה לא נטמאו לפי שֶׁמִּתְּחִלָּתָן – בתחילה, כשדרכו עליהם כדי להוציא מהם את השמן והיין, נַעֲשׂוּ בְטָהֳרָה – על ידי בני אדם טהורים.

המשנה דנה עתה בכלי שאינו מקבל טומאה שנבלע בתוכו כלי המקבל טומאה: כּוּשׁ שֶׁבָּלַע אֶת הַצִּנּוֹרָא – פלך העשוי עץ, שמחוברת אליו כמין צינורית קטנה של מתכת, ולפעמים נשקעת היא בתוך הפלך של העץ עד שאינה נראית כלל, וכן מַלְמָד שֶׁבָּלַע אֶת הַדָּרְבָן – מקל של עץ שמשתמשים בו ליישר את הפרה בהליכתה, ובקצה יש מחט של מתכת, ונבלעה אותה מחט אל מתכת בתוך המקל של העץ, וכן לְבֵנָה שֶׁבָּלְעָה אֶת הַטַּבַּעַת, שנשמטה טבעת של מתכת מאצבעו של האדם שגיבל את הטיט לעשיית הלבנה, וְהֵן טְהוֹרִים – הכלים הבלועים היו טהורים בשעה שנבלעו, ונִכְנְסוּ הפלך, הדרבן או הלבינה לְאֹהֶל הַמֵּת, נִטְמָאוּ, שאין כלי ניצל מלקבל טומאה באהל המת אלא כשהוא מוקף צמיד פתיל (ואף שבעל חיים שבלע כלי המקבל טומאה ונכנס לאהל המת אין הכלי נטמא, זהו רק בבעל חיים, אבל כלי הבלוע בתוך כלי, והבלוע מקבל טומאה, אף שהכלי הבולע אינו מקבל טומאה נטמא הכלי הבלוע). וכן אם הֱסִיטָן הַזָּב, והרי זב מטמא כלי שהוא מזיז ממקומו אף אם אינו נוגע בו כלל, נִטְמָאוּ (אך אם נגע הזב באותם כלים חיצוניים ולא הזיזם, לא נטמאו הכלים הפנימיים, כיון שהכלי החיצוני חוצץ בין נגע הזב לבין הכלים הפנימיים המקבלים טומאה). ואם לאחר שנטמאו הכלים הבלועים נָפְלוּ הכלים הבולעים עם הכלים הטמאים הבלועים בהם לַאֲוִיר הַתַּנּוּר הטָהוֹר, והרי תנור חרס נטמא אפילו מאוירו, ללא מגע, טִמְּאוּהוּ, ואפילו אם היו סגורים לגמרי בשיעור 'צמיד פתיל', הרי צמיד פתיל רק חוצץ שלא תיכנס טומאה לתוך הכלי, אך אינו מונע מהטומאה מלצאת מהכלי, וממילא כאן יוצאת הטומאה מהכלי הבלוע ומטמאת את התנור. נָגַע בָּהֶן כִּכָּר שֶׁל תְּרוּמָה, כיון שאינו נטמא אלא במגע טומאה, וכאן אין הכלי הבלוע הטמא נוגע בו אלא רק הכלי הבולע, החיצוני, נשאר הככר טָהוֹר (ואין הכלים החיצוניים נטמאים כלל, כיון שהם של עץ ואינם מקבלים טומאה. ואפילו אם יש להם בית קיבול, מכל מקום כיון שאי אפשר להוציא את כלי המתכת הבלועים בהם אלא על ידי שבירת בית הקיבול של כלי העץ, נחשבים הם ככלי עץ שאין להם בית קיבול, ואינם מקבלים טומאה כלל).