(קכה) עַבְדְּךָ־אָ֥נִי הֲבִינֵ֑נִי וְ֝אֵֽדְעָ֗ה עֵֽדֹתֶֽיךָ׃
(קכו) עֵ֭ת לַֽעֲשׂ֣וֹת לַֽיהוָ֑ה הֵ֝פֵ֗רוּ תּֽוֹרָתֶֽךָ׃
(קכז) עַל־כֵּ֭ן אָהַ֣בְתִּי מִצְו͏ֹתֶ֑יךָ מִזָּהָ֥ב וּמִפָּֽז׃
(קכח) עַל־כֵּ֤ן ׀ כָּל־פִּקּ֣וּדֵי כֹ֣ל יִשָּׁ֑רְתִּי כָּל־אֹ֖רַח שֶׁ֣קֶר שָׂנֵֽאתִי׃
(קכה) אמנם לגבי לימוד טעמי העדות איני צריך לבקש חסד, כי עַבְדְּךָ אָנִי, ולכן הֲבִינֵנִי וְאֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ בידיעה ברורה, כי האדון מבאר לעבדו את דרכיו והנהגותיו (כי לשון 'עדות' מורה על מעשי התורה, מהם יש ללמוד את דרכי והנהגות ה'), כדי שידע העבד כיצד לנהוג.
(קכו) ועל ידי שתבאר לי את עדותיך, ואדע את דרכי הנהגתך בנתינת שכר ועונש, אדע מתי היא עֵת לַעֲשׂוֹת לַייָ – הזמן המוכן אצל ה' לעשות משפט ועונש באותם רשעים אשר הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ, ואדע גם אני כיצד לנהוג בענינים אלו, ומתי הוא הזמן הנכון לעשות נקמה במפירי הדת והתורה.
(קכז) עַל כֵּן – כיון שאני יודע שיש עת וזמן המיועדים לכך שתעשה משפט עם כל בני האדם, אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ, כי אני יודע שיש הנהגה של שכר ועונש, ואוהב אותם יותר מִזָּהָב וּמִפָּז, כי הזהב והפז לא יועילו להציל מעונשי שמים, ואילו קיום מצוותיך יועיל לכך.
(קכח) עַל כֵּן – כיון שאני יודע מעדותיך שיש הנהגה של שכר ועונש, לכן כָּל פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי – הפקודים, שהם המצוות המעידות על ניסי ה' ונפלאותיו עם ישראל, הם מיושרים ומובנים אצלי, שהם אמיתיים, ואילו כָּל אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי, כיון שדרכי שקר אלו מכחישות את האמת שבתורה.
